רבנו המהר"ל מפראג

נכתב על ידי: בלוג המהר"ל פרק ח' ● מדת הענוה גורמת לאדם שיזכה לתורה ● כל פשוט לא יוגדר ולא יוגבל ● השכל הוא פשוט ● המים מתפשטים ואינם מוגבלים כמו העפר ● המקום הגבוה הוא נבדל ומיוחד בעצמו ● סימן לגסות הרוח עניות- עניות ממש ● הברכה והשפע האלוקי נמשלו במים ● לא תמצא העושר בגסי הרוח ● הברכה יורדת מלמעלה למטה ● הנושא לתורה צריך להיות פשוט וללא חשיבות כדי שלא לשנות את התורה ● התורה נמשלה ביין מים וחלב שמורים על אורייתא תליתאי ● כאשר האדם לא חשוב בעיני אחרים- יחזיק גם את עצמו בלי חשיבות ●   בזכות מדת הענוה זוכה האדם אל התורה [1] , וכמו שראינו במשה שהואיל ומיעט עצמו נקראת התורה על שמו, שכן הענוה היא הפשיטות הגמורה וכך גם התורה שהוא השכל הפשוט [2] . לעומת זאת, אדם שמתגאה- הוא מגדיר ומגביל את עצמו (ומבדיל עצמו משאר בני אדם [3] ) ולכן אינו פשוט. ואם כן העניו קונה את המעלה השכלית ואילו בעל הגאוה נוטה אל הגשמיות [4] .   וראיה לדבר מביאים חז"ל מהמים, שמניחים מקום גבוה והולכין למקום נמוך- להורות שהם אינם מוגבלים אלא מתפשטים, והולכים למקום הנמוך [5] .   "אמר מר: סימן לגס