רבנו המהר"ל מפראג

נכתב על ידי: בלוג המהר"ל פרק י"ג ● תלמידי החכמים צריכים לאהוב זה את זה ● הכלב מחולק משאר הנמצאים ● אין ריבוי לאיש ● הצורה מאחדת ומקשרת הכל ● האיש צורה לאשה ● ארץ ישראל באמצע העולם ● בארץ ישראל יש אחדות משא"כ בבבל ● הפלפול הוא השכל ● ארץ אשר אבניה ברזל ● תלמיד חכם צריך להיות מסודר ● המספרים שש ושבע מגבילים ומסדרים כל דבר ● המזיקים מתחברים אל התלמיד חכם ביותר ● "שלושה שונאים זה את זה... וי"א אף תלמידי חכמים שבבבל" [1] . ארץ ישראל נמצאת באמצע העולם [2] , והקב"ה שהוא אחד הוא אלוקי הארץ ולכן היא מאחדת ומחברת את כל תלמידי החכמים שבה; למרות שמצד זה שכל תלמיד חכם הוא "גבר בגוברין" ורוצה להתייחד בפני עצמו היה צריך להיווצר פירוד בין תלמידי החכמים – בכוחה של ארץ ישראל לאחדם לחטיבה אחת. לעומת ארץ ישראל שהיא ביושר ובסדר הראוי (אחדות), בבל נקראת כך משום שאצלה הכל מופיע בחוסר סדר- בבלבול, בלי אחדות. וזה מה שגורם לפלפול שקיים בתלמוד הבבלי. אולם אומר המהר"ל, אין זה חיסרון לתלמוד הבבלי- שכן דוקא הפלפול הוא אשר מברר את הדינים לעומ

נכתב על ידי: בלוג המהר"ל פרק י"ב ● מדרגת הת"ח לא מתבטלת כאשר שוכח תלמודו ● שברי הלוחות מראים שהתורה אינה מופיעה בשלימות ● לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה ת"ח ● השכל יש לו מציאות גמור ● הגדרת אפיקורוס – שנוהג מידת הפקר ● בין כל שני דברים מחולקים יש התנגדות ● אדום וישראל הם הפכים לגמרי ● הקב"ה קרוב אל היתום והאלמנה מצד שפלותם ● הכל נחשבים חסרים אצל הת"ח ● מיתת תלמידי ר"ע ● זמן ספירת העומר מורה על כבוד התורה ● מדוע הגזירה פסקה בל"ג בעומר ● מיתת אסכרה ● הדיבור הוא החיות של האדם ● "הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו כי לוחות ושברי לוחות מונחים בארון [1] ". התורה היא שכלית לגמרי, ולכן המעלה שהתלמיד חכם השיג בתורה אינה בטלה לעולם; שהרי, לא שייך לומר על ת"ח בשעה שישן שאין הוא תלמיד חכם. התורה אינה תלויה בחומר, ולפיכך בעולם הבא שאין גוף שמעכב – תורתו תחזור אליו [2] ; בדומה ללוחות ראשונים שמכיון שמדובר במעלה רוחנית ולא בדבר גשמי – אע"פ שנשתברו המעלה נשארה אצל עם ישראל. המהר"ל חולק כאן על הפילוסופים שטענו

נכתב על ידי: בלוג המהר"ל פרק י"א ● חכמים וזקנים ראויים אל הכבוד כי הכבוד אינו חומרי ● החומר הוא בעל גנות וחרפה ● הת"ח הוא עצם התורה ● יש לחכמים כח לפרש את התורה ● הזבוב הוא בע"ח מאוס שיש לו פחיתת הצורה ● הדביקות בת"ח – מצד היראה או מצד האהבה ● מהות היראה ● התורה היא תמידית ● השכל אינו תחת הזמן לפי שאינו גשמי ● הת"ח טפל ונמשך אחר הקב"ה ● לומד התורה מבקש את הקב"ה ● החומר משמש אל השכל ● הת"ח מקשר את העוה"ז לעולם העליון ● הברכה נמצאת כאשר יש מקבל המוכן לזה ● קדושת הגוף של הכהן מול הקדושה השכלית של הת"ח ● הכבוד הוא דבר אלוקי [1] , ולכן הוא מתייחס ביותר אל תלמידי החכמים כיון שהם רחוקים מהחומר ומצד זה יש לכבדם. וכן הזקן, שמפני זקנתו רחוק הוא מן החומר יש לכבדו ודומה הוא בכך אל התלמיד חכם- "אין זקן אלא מי שקנה חכמה" [2] . כשם שיש לעמוד בפני ספר תורה כך יש לעמוד בפני התלמיד חכם, כיון שת"ח עצמו הוא התורה. והתורה עצמה מצוה "לא תסור ימין ושמאל מכל אשר יורוך" [3] , וכן יש לחכמים כח לפ