רבנו המהר"ל מפראג

נכתב על ידי: בלוג המהר"ל פרק ה' ● בזמן התפילה צריך לסלק עצמו מעסקי העולם, ולהתייחד עם הקב"ה ● בדברים הטבעיים יש לכל דבר מקום ● כשיוצא ממקומו הוא נפסד ● האויר אין לו קיום אלא במקומו ● ארץ ישראל היא מקומם הטבעי של עם ישראל ● לשאר העולם אין נחלה מיוחדת ● מדוע בית הכנסת ראוי בכל מקום ● מדריגת החיים הוא ההתדבקות בפנים ● עץ החיים הוא באמצע הגן ● דבר שהוא באמצע מקבל חיים מהמקור העליון ● בית הכנסת נקרא "מקדש מעט" ● המתנועע אל דבר דבוק יותר בדבר ממי שקרוב אליו ● ענין שכן רע ● הגלות משמעותה פירוד ופיזור ● כאשר השורש נעקר גם הענפים נעקרים ● המיתה בחרב עניינה פירוד ● הרשע מוציא את עצמו מן הכלל ● "אמר רבי חסדא, לעולם יכנס אדם שני פתחים... אלא אימא: שיעור שני פתחים" [1] . המהר"ל אומר שני הסברים [2] מדוע צריך להיכנס שיעור של שני פתחים ולא מספיק שיעור של פתח אחד: א'. כדי להידבק לגמרי בה' ע"י התפילה לא מספיק רק לסלק את עצמו מהדברים שהם בחוץ אלא יותר מכך- צריך גם להתחבר ממש, ולכן הכניסה האחת היא התנתקות מהחוץ והכניסה השנית ה

נכתב על ידי: בלוג המהר"ל פרק ד' ● משלימות התפילה שתהיה בקביעות ● אברהם היה דבק בה' דביקות מוחלטת ● המקרה הוא זמני ● אברהם היה התחלה לכל העולם ● כל דבר שיש לו מקום הוא חזק מאוד ● המקום מקיים את מה שבתוכו ● אין שני דברים במקום אחד ● המידות הכי עליונות- חסד וענוה ● התפילה עניינה דביקות בהקב"ה והדביקות הזאת צריכה להיות תמידית ולא מקרית [1] , לכן האדם צריך לקבוע מקום לתפילתו. חז"ל אומרים [2] : "כל הקובע מקום לתפילתו- אלוקי אברהם בעזרו. וכשמת- אומרים לו: אי עניו, אי חסיד, מתלמידיו של אברהם אבינו", וכן [3] : "כל הקובע מקום לתפילתו- אויביו נופלים תחתיו". מסביר המהר"ל שהיתה לאברהם אבינו דביקות מוחלטת בהקב"ה בקביעות, וכיון שכן- אויביו נפלו תחתיו לפי שהקביעות ("המקום") נותנת חוזק. ואברהם היה מתאים לדביקות הזאת כיון שהוא התחלה אל העולם והוא כמו השורש של העולם שצריך מקום מיוחד [4] . כמו בעץ, שכאשר יש לו שורש נטוע במקום אחד אף רוח לא יכולה לעקור אותו, כן מי שקובע מקום לתפילתו- יש לו דביקות בהקב"ה [5

נכתב על ידי: בלוג המהר"ל פרק ג' ● העבודה שעמ"י יכולים לעבוד בכל מקום היא התפילה ● היראה אינה נחשבת עבודה ● קרבן מלשון קירוב ● יצה"ר הוא בגופו של אדם ● הנפש היא בעלת מלאכה ותנועה ● הנשמה חוזרת אל תיקונה על ידי השינה ● האבות הם התחלה לכל העולם ולכן נקראים אבות ● האבות הם העלול הראשון ● בלילה העולם ביד הקב"ה ● ענין קרבן התמיד ● העולם שב אל השי"ת ● הקרבן הוא בצורתו והצורה היא המציאות ● הזכר ראוי יותר לעבודת ה' ● הנקבה רשות בעלה עליה ● צד צפון ● זכר בגימטריה ברכה ● הברכה עניינה להשפיע ● כאשר אדם מתעורר נחשב שנולד מחדש ● צפון זה צד שמאל ● הברכה היא בשלימות ● הולד צפוּן בבטן אמו ● התפילה זו עבודת ה' היחידה שעם ישראל יכולים לעבוד בכל מקום, אף בגלותם [1] . כפי שהסברנו [2] , התפילה נקראת עבודה משום שעל ידה האדם מראה שהוא תלוי בה' ובלעדיו אין לו קיום ובזה הנבראים מראים שה' אחד והכל שלו, מה שאין כן היראה שאינה נקראת עבודה מפני שאינה מראה כן [3] . כעת אנחנו נכנסים לפרטים של עבודת התפילה. חז"ל תקנו שלוש תפילות ביום- בבוק

נכתב על ידי: בלוג המהר"ל פרק ב' ● הקב"ה נתן לאדם שני דברים- התורה והנפש ● הנפש והתורה תלויים זב"ז ● תועבה נקרא כאשר האדם נוטה אל ענין זר ● מטרת התפילה היא לסייע לעבודת ה' ● התפילה אינה מצד הדין ● האדם הוא חסר וצריך השלמה ● האדם נחשב לאדם מצד הדיבור ● ה' שומע את תפילת הצדיק גם אם היא בליבו ● עיקר האמונה הוא להגיע עד למדריגה הנעלמת ● אל"ף אותיות פל"א ● העליון הוא נסתר ● כוחות הטומאה נקראים כוחות החיצונות ● התפילה היא הדביקות ברבש"ע ● התורה והתפילה תלויים זה בזה – "מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה". כפי שראינו בנתיב התורה [1] - נפש האדם והתורה קשורים אחד בשני [2] , וכאשר אינו רוצה לשמוע תורה אז גם הקב"ה אינו מקבל את תפילתו; ויותר מזה: מטרת התפילה היא סיפוק צרכיו הגשמיים [3] של האדם על מנת שיוכל לעבוד את ה' ע"י התורה והמצוות, וכאשר האדם יוצר נתק בין התפילה למטרתה- תפילתו אינה מרוצה לפני ה' כיון שהיא תועבה, כלומר מכוונת לשרת את תאוותיו הגשמיות; "תפילת שיכור תועבה". ועוד, שהתפילה אי