רבנו המהר"ל מפראג

נכתב על ידי: בלוג המהר"ל פרק ח' ● התורה נמשלת למים לפי שאין לה גבול ● עיקר התורה כאשר משפיע לאחר ●אמתת השכל מוציאה כל דבר מהכח אל הפועל הגמור ● כל המלמד את בן חברו תורה כאילו עשאו ● האדם השלמתו בתורה ● הת"ח עצמו הוא התורה ● כאשר מוציא אחר מהכח אל הפועל הוא שכלי לגמרי ● המלמד לבנו – כמלמד את עצמו ● מהות הגזירה ● המונע הלכה מפי תלמיד הוא בעל העדר ביותר ● עין רעה להשפיע תורה זהו הפך התורה ● מהות הצורה – היכר הדבר עד שהוא מבורר ● הברכה של יוסף ● כאשר חוטא בדבר שכלי נחשב שעושה חללים והרוגים ● אין ראוי להביא את התורה אל היעדר ● עשיית פעולה שאין בה ממש הרי היא כזריקת אבן למרקוליס ● אין לך חיבור כתלמיד ורב ● תוכו אכל - קליפתו זרק ● אסור לאדם ללמוד בספרי יונים ● דע מה שתשיב לאפיקורוס ● כפי שהתבאר, התורה היא מעל הגשמיות ולכן היא בלי גבול. מכיון שכך, עיקר התורה זה להשפיע את התורה לאחר. והמהר"ל מדבר בשני מישורים: א'. מצד התלמיד- מה שמלמד אחר מראה שהתורה היא בלי גבול ונמצאת גם אצלו ב'. מצד התורה- מה שמשפיע את התורה לאחר ומוציא אחר מן הכח אל הפועל

נכתב על ידי: בלוג המהר"ל פרק ז' ● המטרה בלימוד התורה צריכה להיות רחוקה מגשמיות ● התורה דומה לסם ● העוסק בתורה לשמה נעשית לו סם חיים ● תורת חסד- לשמה או ללמדה ● עצמה של תורה זה הטוב הגמור ולכן נקראת תורת חסד ● התורה היא בלי גבול כשם שהחסד הוא בלי גבול ● גם על תורה שלא לשמה יש שכר אבל אין אריכות ימים ● צריך ללמוד ע"מ לעשות ואז יש לתורה חיבור עם האדם ● האהבה היא הדביקות ● בשביל תורה שבעל פה צריך הכנה יותר מתורה שבכתב ● העיקר שיאהב התורה בשביל מעלת התורה ● ברכות התורה תכליתם לאהוב את ה' ● האדם מקיים מצות העסק בתורה גם כאשר לא מכוון להלכה ● התורה היא מתנה גמורה מה' ● הקב"ה נותן את התורה בכל עת ● צריך להיזהר בברכות התורה ● שלא ברכו בתורה תחילה ● בפרקים הקודמים דיברנו על כך שהאדם שרוצה ללמוד את התורה צריך להיות רחוק מהגשמיות. כעת מוסיף המהר"ל שגם המטרה של האדם בלימוד צריכה להיות רחוקה מכל פניה גשמית- כבוד או כל הנאה אחרת שקשורה באדם. מטרת הלימוד צריכה להיות לשמה [1] . "כל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות". מצד האדם, כאשר

נכתב על ידי: בלוג המהר"ל פרק ו' ● השכל הנבדל והשכל הגשמי ● אין התורה נקנית אלא בחבורה ● התורה ניתנה בימין ● הימין מתרומם למעלה ● הדיבור במילי דעלמא הוא קשה ובדברי תורה הוא בנחת ● שני ת"ח הנוחים זה לזה בהלכה ● שני ת"ח המקשיבים זל"ז יש להם חיבור גמור ● התורה מחברת את עם ישראל עם ה' ● חיבור שני ת"ח הוא מצד ימין ומצד שמאל ● הגלות היא הפסד מצד ימין ● המות הוא הפסד מצד שמאל ● התורה שייכת ליסוד האש ● היראה הכנה לקבל התורה יש פער בין השכל לאנושי לשכל העליון הוא התורה- השכל העליון הוא נבדל לחלוטין מהחומר [1] ואילו השכל האנושי הוא אמנם נבדל אבל עדיין הוא נמצא בתוך החומר . ובשביל לגשר על הפער הזה צריך להפוך את השכל האנושי לשכל אלוקי וזאת ע"י לימוד תורה בחבורה. וזה יוצר שתי תועליות: א'. כאשר ה"שכל" (ההבנה) מועברת לאדם אחר אז ההיא מתקבלת אצלו כשכל נבדל כיון שזה לא מגיע ממנו [2] . ב'. כאשר רבים דנים בשכל הזה, אז הוא כבר לא שכל פרטי אלא שכל כללי [3] . מוסיף המהר"ל, אם האדם נשאר במעלתו שלו ולא מבקש לקנות מע

נכתב על ידי: בלוג המהר"ל פרק ה' ● כדי שהתורה תשתמר צריך לקבץ מעט מעט ● כל דבר שהאדם מקבל צריך לזה הכנה ● התורה והנשמה נבראים בארבעים יום ● האדם נמשל לדג ● בגלל עליונותה של התורה על האדם היא צריכה שמירה ביותר ● שיטת הפלפול ● הס ואח"כ כתת ● העיקר הוא המעשה ● העילה גדול מהעלול ● היראה היא קירוב האדם אל השי"ת ● "...רב דימי אמר משל לצד ציפורים אם ראשון ראשון משבר כנפיו מתקיים בידו ואם לאו אין מתקיים בידו..." [1] . התורה נמשלת לציפור מפני שכפי שראינו בפרק הקודם היא פורחת מן האדם בקלות, מצד שהיא שכלית – נבדלת מן האדם; ולכן, אם רוצה האדם לקבץ הרבה תורה עליו לנקוט בתחבולות ובערמה ו"לשבר את כנפי הציפור", לקנות את התורה מעט מעט עד שתהיה בידו כל התורה. מסביר המהר"ל שזה מצד שכל דבר שמקבל האדם צריך הכנה, "נושא" כדי שישאר בידי האדם. ואומרת הגמ' שם שחכמים ידעו זאת שצריך ללמוד מעט מעט, אבל לגודל השתוקקותם לתורה הם למדו הרבה תורה בידיעה תחילה שהם ישכחו. התורה ניתנה בארבעים יום והנשמה ניתנת בולד לאחר ארבעים יו