רבנו המהר"ל מפראג

נכתב על ידי: בלוג המהר"ל פרק ב' ● הדין הוא כמו חרב ● אין דבר בעולם שיש לו מציאות כמו המשפט ● הגיהנם הוא היעדר הנמצאים ● דין זה דבר ברור ומחוייב לגמרי ● אמור לחכמה אחותי את ● הדבר החרב הרעב והשבי כוללים את כל הפורעניות ● האדם שלם ע"י התורה והמשפט ● בדבר גשמי שייך מידה ושיעור, משא"כ דבר שכלי ● הממון הוא נפשו של אדם ● השוחד יעוור- כפשוטו ● העין היא דין ● מקורה של הנבואה הוא במקדש ● ירושלים היתה מוכנת לתורה ● התאוה אינה מתייחסת אל הדין ● טבע האדם להיות נכשל במורא בשר ודם יותר מכל ● אין ראוי שיהיה הדיין צריך אל מי שהוא דן ודיין כזה פסול לדון ● "ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו, וגיהנם פתוחה לו מתחתיו" [1] . הדין הוא כמו חרב, ולכן אם הדיין חוטא במשפט הוא חוטא בחרב של הקב"ה [2] ואז חרבו של הקב"ה כנגדו. וזהו שאמרו חז"ל [3] "חרב בא לעולם על עינוי הדין, ועל עיוות הדין ועל המורים בתורה שלא כהלכה". ויראה כאילו גיהנם פתוחה לו מתחת לרגליו, כי המשפט הוא מחוייב

נכתב על ידי: בלוג המהר"ל פרק א' ● הצדיק אוהב את היושר וחפץ בו ● המשפט נקרא פרדס ● המשפט מחוייב ומוכרח ולכן הוא אל ה' יתברך ביותר ● עם ישראל הם מחויבי המציאות יותר מכל הנבראים ● הכסא מורה על שה' מתגבה על עולמו ● הקדוש הוא נבדל מהכל ● על ידי הדין והצדקה ראויים ישראל למלכות ה' ● אלוהים זה מדת הדין ● העולם נברא במדת הדין ● המשפט הוא אחד ואין בו דרגות ● מדת הדין כוללת ערב ובוקר ● דין אמת זה לפי דעת הדיין שמכוין לאמיתת הדין ● הדין לא נמצא עם האדם, עומק המשפט מכוסה מבני אדם ● כל דבר שיוצא מן הסדר נוטה אל עבודה זרה ● המזבח הוא אל ה' יתברך ● החרב והערוה הם שני קצוות ● בעל גאוה אין איתו חכמה והוא גשמי ● מי שאינו דן דין אמת הוא מתועב לגמרי והוא כמו ע"ז ● אין דבר שמתייחס למשפט כמו הכסא ● מצד המלכות אין הכנעה מלפני ה' ● מזבח אבנים הוא כנגד הריבוי והוא ראוי לה' ● כל אחד מהאבות היה דבק במדה מיוחדת ● ישראל הם אומה כללית ● ע”ז זה כח פרטי ● הצדיקים שמחים במשפט ואילו הרשעים אינם שמחים בו. ובמדרש [1] משלו משל למלך שהיה לו פרדס והיה אוהב