רשומות

מציג פוסטים מתאריך יולי, 2020

ספר נתיבות עולם - סיכום נתיב הענוה פרק ז'

נכתב על ידי: בלוג המהר"ל פרק ז'   ● בעל גדולה צריך יותר זהירות ממדת הגאוה ● הפרנס שמתגאה על הציבור אין עליו משפט הפרנס ● כל הצלחת הפרנס היא בשביל הכלל ● התורה היא למעלה על הכל כמו מגדל ונבדלת מהעולם כמו גדר ● התורה יש לה מדרגה השמינית שמעל העולם ● הגאוה הוא לבעל תורה בטבע מצד גדולת ומעלת התורה ● דרך העולם שהבריאות נמצאות בו בשלימות איברים ● בעל מום אין זה נחשב מעשה אומן ● תלמיד חכם צריך להיות רך כקנה ● הארז הוא היפך ההכנעה ● אין התורה ירושה לאדם כי אינה גשמית ● אין העולם ראוי לשכל שיוצא מתוך שכל ● הת"ח הוא חלק מהציבור כמו השכל שבתוך הגוף ● כאשר אדם מחזיק עצמו כפי שהוא אין זה גאוה כלל ● אין להאריך במידת הגאוה כי היא מכשילה גדולים וקטנים ויש להתרחק ממנה ● הגאוה מתייחסת לגשמיות כיון שהיא יחסית ● הגאוה היא בשכל ובמחשבה ● 'גסות רוח' ● סימן לגסות הרוח עניות דתורה ● כל תוספת שאינה ראויה היא חסרון ● האבות התברכו שיהיה בהם השלימות- 'בכל מכל כל' ● הכלל הוא חזק ביותר לעומת הפרט שהוא יחידי וחלש ● אין עין הרע שולטת בכלל, מה שאין כן ביחיד ●   בפרק זה המה

ספר נתיבות עולם - סיכום נתיב הענוה פרק ו'

נכתב על ידי: בלוג המהר"ל פרק ו' ● הגדולה לאדם ענין עצמי ● אין המקרה נמשך אל התולדה ● הדומה מוליד את הדומה ● הנבואה וכן החכמה אינן עצמיות אל הנביא והחכם ● הנושא אשה נהפך לאיש אחר- 'אדם', וכן הגר, החכם והנשיא ● המלך נחשב ככל העם ● ראוי שיהיה העלול עם העלה ● עצם הכבוד הוא מזולתו ● בעל הגאוה מרוחק מהכבוד, אבל הכבוד שייך לבעל ענוה ● דבר שנדחה הוא נדחה לגמרי ● השעה עומדת שלא יהיה ביטול השעה ● יהודה מיוחד לענין ההודאה ● המודה בחטא שעשה הוא מלך על יצרו ● ענין המלך להציל העם מן העושקים והבאים למלחמה ● המדה המיוחדת למלכות היא הענוה ● בעל שם ראוי למלוך ● מי שמקדש שם שמים- אף הקב"ה נותן לו שם וחשיבות בעולם ●   בפרק זה המהר"ל עוסק בקשר המיוחד שבין ענוה לגדולה.   כך אומרת הגמרא [1] : "כדר' אלעזר אמר רבי חנינא: בשעה שפוסקים גדולה לאדם, פוסקים לו ולזרעו עד סוף כל הדורות, שנאמר: לא יגרע מצדיק עיניו ואת מלכים לכסא וגו', ואם הגיס דעתו - הקדוש ברוך הוא משפילו, שנאמר: ואם אסורים בזקים ילכדון בחבלי עוני". בגדולה אנחנו רואים שהקב"ה פוסק אותה גם