רבנו המהר"ל מפראג

נכתב על ידי: בלוג המהר"ל פרק ט''ז ● מדוע תקנו מצוות נטילת ידיים ● הטומאה שולטת בחוץ ולא בנסתר ● הידיים מתפשטות לחוץ יותר משאר איברים ● אכילתו וחיותו של האדם צריכה להיות בקדושה ● אסמכתא זהו לימוד אמיתי מהפסוק ● ענין הקידושין הוא קדושה ● קבלת דבר נקרא בלשון אכילה ● כל חבור בעולם זה קבלה הדדית ● הידיים הם התחלתו של האדם כאשר הם למעלה מראשו ● כל התחלה היא אחר ההיעדר ● ההיעדר דבק בהתחלה ובסוף ● החוטא בהתחלה נעקר מהתחלתו ● נטילת ידיים- מלשון נשיאה כלפי מעלה ● מים ראשונים מצד הימין ואחרונים מצד השמאל ● הגלות הוא מקום טומאה ● הגויים נמשלו למים ● הגמ' [1] אומרת שחכמים תקנו את מצות נטילת ידיים משתי סיבות: א'. משום סרך תרומה - דהיינו שאוכלי תרומה צריכים ליטול ידיהם וכדי שהם לא יאכלו בטומאה תקנו נטילת ידיים גם בחולין. ב'. משום מצוה. הגמ' מבררת מה הכוונה משום מצוה, אומר אביי: " מצוה לשמוע דברי חכמים ". שואלים התוס' [2] : אם המצוה היא משום "סרך תרומה" אז מה הוסיפה הגמ' במה שאמרה "משום מצוה"? ומתרצים &quo

נכתב על ידי: בלוג המהר"ל פרק ט"ו ● למרות שסוד המצוות עמוק מאוד יש לנו לדעת קצת ● הגוף נקרא בגד כי הוא מלבוש לנשמה ● ציצית זה מלשון ציץ השדה- דבר שיוצא אל הפועל ● כל מצוה מוציאה את האדם אל הפועל מצד מסויים ● ענין כסא הכבוד הוא דין ● תכלית האדם היא לזכך את החומר ● השמן הוא קודש ● כח הנפש הוא בלב ● המלך שומר על העם מהמתנגדים ● אין לאדם מתנגדים מלבד המזיקים ● הבית הוא שמירת האדם ● הראש והלב הם התחלה לאדם שמשם החיים ● הבית הוא השלמתו של אדם וכן אשתו ● הקב"ה מולך על הכלל ולא על היחיד ● "כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו, הכל בחיזוק שלא יחטא..." [1] . בפשט הכונה היא ש ישנם שלוש מצוות שמקיפות את האדם תמיד והם: ציצית, תפילין ומזוזה, וההבדל ביניהם הוא שהתפילין קשורים בגופו , הציצית היא בבגדו והמזוזה היא על פתח ביתו ; וכאשר הוא מוקף ע"י מצוות הללו לא יבוא לידי חטא. המהר"ל מסביר באופן עמוק יותר: הגמ' [2] אומרת על הפסוק "בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך על יחסר"- שהבגדים הלבנים זה כנגד

נכתב על ידי: בלוג המהר"ל פרק י"ד ● מהנבראים כולם נראה כבוד מעשי השי"ת ● הברכה היא הודאה לה' שהדבר שלו ● חמישה מדרגות בנבראים התחתונים ● מעלת האדם על שאר הנבראים היא שהוא משכיל ● ענין הברכה היא השפעה לאחרים ● הקב"ה סידר את הנבראים כולם תחת ישראל ● ענין כנסת ישראל- כלל ישראל ● תשובה שייכת ביחיד אבל לא ברבים ● הכל שייך להקב"ה מצד עצמו ● ענין היראה שיכיר האדם שה' עילתו ● רשות האדם היא עד עשרה ● המספר המתייחס אל השמים הוא מאה ● העשרות אינם נבדלים מהמספר עשר ואינם לגמרי בפני עצמם ● " אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה, וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל " [1] . יש דברים שיוצאים לחולין- כדוגמת מעשר שני ונטע רבעי וניתן לפדותם כיון שאינם קדושים בעצם אלא חלה עליהם שם קדושה, ויש לעומתם דברים שלא ניתן לפדותם- תרומה וביכורים משום שהם קדושים בעצמם מצד שהם פרי הארץ. העולם כולו נחשב שחלה עליו שם קדושה [2] - כלומר שכל דבר בעולם משמש את הקב"ה מצד שהוא כבודו (הוא שלו), ולכן ניתן לפדותו ע"י הברכה שהיא כבוד השי"ת ג