ספר נתיבות עולם - סיכום נתיב העבודה פרק ט"ו

נכתב על ידי: בלוג המהר"ל

פרק ט"ו

● למרות שסוד המצוות עמוק מאוד יש לנו לדעת קצת ● הגוף נקרא בגד כי הוא מלבוש לנשמה ● ציצית זה מלשון ציץ השדה- דבר שיוצא אל הפועל ● כל מצוה מוציאה את האדם אל הפועל מצד מסויים ● ענין כסא הכבוד הוא דין ● תכלית האדם היא לזכך את החומר ● השמן הוא קודש ● כח הנפש הוא בלב ● המלך שומר על העם מהמתנגדים ● אין לאדם מתנגדים מלבד המזיקים ● הבית הוא שמירת האדם ● הראש והלב הם התחלה לאדם שמשם החיים ● הבית הוא השלמתו של אדם וכן אשתו ● הקב"ה מולך על הכלל ולא על היחיד ●

"כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו, הכל בחיזוק שלא יחטא..."[1].

בפשט הכונה היא שישנם שלוש מצוות שמקיפות את האדם תמיד והם: ציצית, תפילין ומזוזה, וההבדל ביניהם הוא שהתפילין קשורים בגופו, הציצית היא בבגדו והמזוזה היא על פתח ביתו; וכאשר הוא מוקף ע"י מצוות הללו לא יבוא לידי חטא.

המהר"ל מסביר באופן עמוק יותר: הגמ'[2] אומרת על הפסוק "בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך על יחסר"- שהבגדים הלבנים זה כנגד מצות ציצית והשמן הוא כנגד מצות תפילין.

הבגד הוא כנגד מצות ציצית לפי שהבגד הוא משל לגוף- כמו שהבגד הוא מלבוש לגוף כך הגוף הוא מלבוש לנשמה[3], והמצוות נעשות ע"י הגוף, וענין הציצית הוא שיש כאן דבר היוצא מהכח אל הפועל והם המצוות[4]; כך הציצית מזכירה לנו את כל מצוות ה'.  וע"י המצוות כולם האדם נהיה שלם ויוצא אל הפועל לגמרי ומשום כך מצות ציצית שקולה כנגד כל המצוות- לפי שכל מצוה מוציאה את האדם אל הפועל בהיבט מסויים ואילו מצוות ציצית היא כנגד עצם ההוצאה מהכח אל הפועל; ולכן גם כן בגד הציצית מכסה את כל גופו של האדם[5].

חוטי הלבן שבציצית הם כנגד מצוות עשה וזה כנגד "בכל עת יהיו בגדיך לבנים" שענין מצוות עשה הם לקנות טוב[6], ואילו חוטי התכלת הם כנגד מצוות ל"ת- שעל ידי שהאדם לא עובר עבירות אין הוא קונה מעלה אלא רק לא נענש, ולכן התכלת דומה לכסא הכבוד שמורה על שהקב"ה דן ומעניש את עוברי מצוותיו[7]. ולכן הציצית מכסה כל גופו (ראשו ורובו)- דהיינו את כל רמ"ח האיברים שהם כנגד מצוות עשה.

א"כ, מטרת מצוה זו היא שהאדם יצא אל פועל השלימות ויידבק בהשי"ת ובזה מקבל פני שכינה.

ו"שמן על ראשך אל יחסר" זה כנגד הוצאת הכח השכלי אל הפועל כפי שמבטאת הנחת תפילין של ראש, ועל ידי שהכח השכלי יוצא אל הפועל- האדם דבק בה' כמו שנאמר על התפילין "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך". עיקר הוצאת הכח השכלי אל הפועל הוא ע"י התורה, וזה מה שאמרו חז"ל[8] "כל המניח תפילין כאילו קורא בתורה". והתפילין כנגד השמן, שכן ע"י השמן הוא קודש וכל דבר קדוש מושחים בשמן וכן התפילין הם קודש- וכך האדם צריך לקדש את עצמו בקדושה[9].

על ידי הציצית והתפילין האדם מקדש את עצמו מצד גופו, נפשו ושכלו: הציצית היא כנגד הגוף, תפילין של יד מניחים כנגד הלב ולכן זה כנגד הנפש, ותפילין של ראש כנגד השכל.

המצוה השלישית היא מצות מזוזה ובה יש פרשת "שמע ישראל" ופרשת "והיה אם שמוע" לפי שהיא כנגד קבלת מלכות שמים וקבלת עול מצוות[10]. וכאשר עם ישראל מקבלים עליהם את מלכות ה' ואת גזירותיו- הקב"ה שומר עליהם מן המזיקים[11], ולכן הם על פתח הבית כי הבית שומר על האדם.

וההבדל שיש בין המזוזה לתפילין שגם שם יש שתי פרשיות הללו (שמבטאים קבלת מלכות ה') הוא- שהתפילין זה קבלת מלכות ה' מצד התחלתו, כי הראש והלב משם חיוּת האדם. לעומת זאת המזוזה- היא קבלת מלכות ה' מצד השלמתו של האדם, וזה מתבטא ע"י הבית שהוא השלמתו וכמו שרואים שהאשה שהיא השלמתו של האדם נקראת "בית". וכך ע"י שניהם- התפילין והמזוזה, האדם מקבל על עצמו בצורה שלימה את מלכות ה'.

כותבים "שמע ישראל" כפי שכתוב בתורה ולא בצורה אחרת כי הפסוק בתורה נאמר על כלל ישראל ולא על אדם פרטי, ומלכות ה' היא דווקא על כלל ישראל.

---

[1] מנחות מ"ג:

[2] שבת קנ"ג.

[3] ראה נתיב התשובה פ"ב (בענין זה שהגוף מלבוש לנשמה, אך כפי שנעיר להלן דבריו שם סותרים את פירושו כאן); וראה נתיב התורה פט"ו

[4] במילים אחרות: ע"י מצות הציצית שמבטאת את הגוף כמלבוש לנשמה- אנחנו נזכרים שתפקידנו בעולם הוא להוציא את עצמנו מהכח אל הפועל (ע"י הגוף שפועל להוציא את הנשמה אל הפועל בעוה"ז). וכן כותב המהר"ל בהמשך: "שכל זה שהאדם שהוא גשמי חמרי, תכלית שלו בדביקות בזכות מן החמרי" כלומר האדם ע"י גופו מזכך את עצמו ומוציא עצמו אל הפועל

[5] נראה לענ"ד להוסיף בזה כך: אנחנו יודעים שהבגד עניינו הכבוד (כמו שר' יוחנן קרא לבגדיו "מכבדותי"; שבת קי"ג. וראה אור חדש, א', ד') וכן שהכבוד הוא מצד הצלם- אלוקים שבאדם, והצלם אלוקים מופיע ככל שהאדם מוציא עצמו מהכח אל הפועל- ע"י קיום המצוות

[6] קשה מנתיב התשובה פ"ב שפירש את הפסוק בצורה שונה ואמר ש"בכל עת יהיו בגדיך לבנים" זה כנגד מצוות ל"ת, ואילו "ושמן על ראשך על יחסר" זה כנגד מצוות עשה וקניית המעלה; אף שהגמ' בשבת כמותו, וכך נראה הגיוני יותר- כמו שכותב המהר"ל "כי הזכות הוא לבן" וכתוב "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו". וצ"ע

[7] ראה פ"ח

[8] מכילתא דרבי ישמעאל בא, מסכתא דפסחא, פרשה י"ז

[9] (ע"י הכח השכלי ובייחוד ע"י התורה)

[10] בשכל. לגבי הקבלה בפועל יש את פרשת "ויאמר"; ראה פ"ח

[11] כנאמר בתורה "ועבר ה' לנגף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף" (שמות י"ב, כ"ג)