ספר נתיבות עולם - סיכום נתיב התורה פרק י"ג

נכתב על ידי: בלוג המהר"ל

פרק י"ג

● תלמידי החכמים צריכים לאהוב זה את זה ● הכלב מחולק משאר הנמצאים ● אין ריבוי לאיש ● הצורה מאחדת ומקשרת הכל ● האיש צורה לאשה ● ארץ ישראל באמצע העולם ● בארץ ישראל יש אחדות משא"כ בבבל ● הפלפול הוא השכל ● ארץ אשר אבניה ברזל ● תלמיד חכם צריך להיות מסודר ● המספרים שש ושבע מגבילים ומסדרים כל דבר ● המזיקים מתחברים אל התלמיד חכם ביותר ●

"שלושה שונאים זה את זה... וי"א אף תלמידי חכמים שבבבל"[1]. ארץ ישראל נמצאת באמצע העולם[2], והקב"ה שהוא אחד הוא אלוקי הארץ ולכן היא מאחדת ומחברת את כל תלמידי החכמים שבה; למרות שמצד זה שכל תלמיד חכם הוא "גבר בגוברין" ורוצה להתייחד בפני עצמו היה צריך להיווצר פירוד בין תלמידי החכמים – בכוחה של ארץ ישראל לאחדם לחטיבה אחת.

לעומת ארץ ישראל שהיא ביושר ובסדר הראוי (אחדות), בבל נקראת כך משום שאצלה הכל מופיע בחוסר סדר- בבלבול, בלי אחדות. וזה מה שגורם לפלפול שקיים בתלמוד הבבלי.

אולם אומר המהר"ל, אין זה חיסרון לתלמוד הבבלי- שכן דוקא הפלפול הוא אשר מברר את הדינים לעומקם רק שעד שההלכה מתבררת תלמידי החכמים שבבבל אינם נוחים זה לזה בהלכה. ומה שחכמי ארץ ישראל קראו לחכמי בבל "טפשאי"[3] זה משום שדבר שיוצא מן הסדר אין בו חכמה מצד מסויים, אבל התלמוד הבבלי הוא יותר עיקרי מן התלמוד הירושלמי שכן הוא התברר יותר לעומק ע"י הפלפול.

"ארץ אשר אבניה ברזל אל תקרי אבניה אלא בוניה"[4]. מסביר המהר"ל שכשם שארץ ישראל מחמת היותה רוחנית ולא גשמית והיא פועלת ביותר ואינה מתפעלת[5] ולכן אבניה קשים כברזל, כך תלמידי החכמים של ארץ ישראל שהם רחוקים מהחומר הם פועלים ולכן הם תקיפים וקרובים לכעוס. כל זה בדברי חולין, אבל בתורה הם נוחים זה לזה בהלכה לפי שיש בתורה אחדות ושלום.

הגמ'[6] מונה שש או שבע[7] הנהגות הראויות לתלמיד חכם לנהוג שלא יצא מסדר העולם. ואמרו דוקא שש הנהגות לפי שבמספר שש או שבע "יוגבל ויסודר כל דבר"[8]. והיינו שעל התלמיד חכם לנהוג כשם שאחרים נוהגים[9].

וכן להיפך- יש ששה/ שבעה דברים שאינם נוהגים בעם הארץ, לפי שהוא הפך התלמיד חכם וחסרות לו ששה מעלות של תלמיד חכם.

וכן הזהירו את התלמיד חכם שלא יצא יחידי בלילה מפני המזיקין. והטעם הוא, שכיון שהוא תלמיד חכם- לכן מתחברים אליו המזיקים ביותר[10] ולמרות שהתורה שומרת עליו אין לו לסמוך על זה.

---

[1] פסחים קי"ג:

[2] המהר"ל אומר שהארץ היא "כמו הנקודה שהיא באמצע העיגול שהיא מקשרת כל הקוים היוצאים מן העיגול", כלומר שעל הארץ נאמר "לא תחסר כל בה"- ארץ ישראל היא כוללת את כל הארצות בתמצית; כל ארץ בעולם מבטאת צד אחד בעולם וארץ ישראל כוללת את כל הצדדים הללו. ניתן למצוא נקודה מעניינת בהקשר לזה בדברי רש"י על קהלת ב', ה': "שהיה שלמה מכיר בחכמתו את גידי הארץ איזה גיד הולך אל כוש ונטע בו פלפלין איזה הולך לארץ חרובי ונטע בו חרובין שכל גידי הארצות באים לציון שמשם משתיתו של עולם שנאמר (תהלים נ) מציון מכלל יופי לכך נאמר עץ כל פרי במדרש תנחומא ", כלומר שגם ברמה הגשמית- ארץ ישראל כוללת את כל הארצות!

[3] (טפשים)

[4] תענית ה'.

[5] החומר נמצא ב"כח", דהיינו שהוא לא פועל בעולם, ואנחנו מוציאים אותו אל ה"פועל" שיבטא את המהות שלו (במילים אחרות: את ה"צורה" שלו); לכן, כל דבר רוחני הוא פועל כיון שנמצא בשלימותו, ואילו ככל שדבר הוא יותר חומרי הוא יותר מתפעל- כלומר: מקבל. הקב"ה הוא רק משפיע, ואילו הבריות מקבלות וראה נתיב גמ"ח פ"א להרחבת הענין

[6] ברכות מ"ג:

[7] לפי הי"א

[8] פירוש: המספר שש מבטא את כל הצדדים הגשמיים של העולם- מעלה, מטה, ימינה, שמאלה, קדימה ואחורה, והמספר שבע זה הצד הרוחני המופיע בעולם שכולל את כל הצדדים הגשמיים שלו (המספר שבע כולל את המספר שש); למשל- השבת (היום ה7) כוללת את כל ימות השבוע

[9] למשל- "אל ילך בקומה זקופה", דהיינו שאל ינהג בעצמו מנהג גאוה ועל ידי כך יבדיל עצמו משאר העולם

[10] "זה כנגד זה עשה האלוקים", דהיינו שכאשר הצד הרוחני הטוב של האדם מתחזק גם הצד הרוחני הפחות טוב מתחזק כנגדו. המהר"ל אומר במספר מקומות שהיצר הרע הוא כח רוחני עליון, וכדי להתגבר עליו צריך את עזרת ה', "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש"