ספר נתיבות עולם - סיכום נתיב התורה פרק י"ז
נכתב על ידי: בלוג המהר"ל
פרק
י"ז
● אם אין מצוות אין תורה ● התורה שייכת אל האדם רק
ע"י המצוות ● המצוות נותנים מעלה לאדם
על הנבראים ●
ביאור ענין המלאך ● תלמידי חכמים נקראים מלאכים ● "ברכו ה' מלאכיו" ● מעשה
המצוות קשה על האדם ● השירה היא שבח אל השי"ת ● לשון "דבר" שייך על
דבר שהוא קשה ● "שכר מצוה – מצוה" ● דבר גשמי הוא תחת הזמן ● ארבעה
דורות מתחברים ביחד ● כל דבר רץ אל דבר שמשלים אותו ● ריצה אל ההשלמה נחשבת מנוחה ●
השלימות
של האדם תלויה בקיום המצוות, מצד האדם עצמו ומצד היחס בינו לבין שאר הנבראים.
מצד האדם עצמו- שהרי השלימות של
האדם היא ע"י התורה, ואם אין מצוות אז גם אין תורה. והסיבה היא, מכיון שהתורה
היא נבדלת מהאדם שהוא גשמי ולכן רק ע"י המצוות שיש להם שייכות אל האדם- האדם
יכול להתחבר אל התורה[1].
ומצד היחס בינו לבין שאר הנבראים- מכיון שמעלת האדם
עליונה על מעלת שאר הנבראים ויש בו גם כן צד שכלי מלבד הצד הגשמי המשותף לכל
הנבראים[2]-
לכן הוא צריך להתאמץ על מנת לעשות את רצון ה' ומצד זה הוא יותר בשלימות משאר
הנבראים.
כעת
מסביר המהר"ל שהעליונות (שלימות) של האדם על פני שאר הנבראים היא נכונה גם
ביחס למלאכים. תחילה מבאר המהר"ל את הדמיון שבין האדם למלאך, כך שניתן יהיה
להשוות ביניהם: האדם נקרא מלאך, כפי שכתוב "ברכו ה' מלאכיו, ברכו ה' כל
צבאיו". והסיבה היא, משום שעניינו של המלאך היא לקיים את מציאות העוה"ז[3]
בשליחות ה'[4]
וזהו גם כן תפקידו של האדם בעולם- לקיים את המציאות ע"י שמבצע את השליחות
שלשמה נשלח לעולם; הצדיקים מקיימים את העולם ואילו הרשעים מחריבים את העולם.
לאחר
שהבנו שענין המלאך וענין האדם הוא אחד, כעת מסביר המהר"ל את החילוק ביניהם:
המלאך לא גובר על יצרו כדי לעשות את רצון ה', ואילו האדם כן. לכן במלאכים נאמר "ברכו ה' כל צבאיו",
ואילו באדם נאמר "ברכו ה' מלאכיו"- שהרי לא כל בני האדם אכן גוברים על
יצרם ועושים את שליחות ה'.
הקושי
של האדם לקיים את המצוות נובע מכמה סיבות: ראשית, ברמה הכללית- עצם קיום המצוה הוא
עול על האדם[5]. ועוד,
ברמה הפרטית- יש מצוות שהאדם לא עושה בהם טובה לאחר ולכן זהו דבר קשה[6].
מה
שדיברנו עד עכשיו לא מדובר לגבי השכר שהאדם מקבל על המצוות. השכר על המצוות הוא
מצד עצם המצוה- מצד המהות של המצוה[7] ("שכר מצוה-
מצוה") ולא מצד העמל עליה. אנחנו דיברנו על העמל- על העמל האדם גם כן מקבל
שכר, אבל זהו שכר נוסף- "לפום צערא אגרא".
לאחר
שהבנו שהמעלה של האדם על פני הנבראים (כולל המלאכים) היא מצד העמל שבקיום המצוה, כעת
אנו מבינים שזה מחייב שהאדם יעשה את המצוה בזריזות גדולה מכיון שהענין המיוחד באדם
הוא ההתגברות על המונעים המעכבים אותו וכאשר האדם מתגבר על כבידות הגוף (עצלנות) –
בזה מעלתו גדולה אף על העליונים.
ועוד,
שראויה למצוה הזריזות שכן המצוה היא מעל הזמן; היא אלוקית[8].
ומצד זה אמרו חז"ל "לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה ואפילו בשבת"[9].
ועוד, שהמצוה היא השלמה של האדם ולכן דבר זה מותר בשבת, שכל מה שאסרו לרוץ בשבת
(וכן לעשות מלאכה) זה בגלל שצריך לנוח בשבת, והריצה אל ההשלמה נחשבת מנוחה.
[1] כלומר שהאדם צריך שתהיה הדרגה
(בלשון המהר"ל- "אמצעי"), אין הוא יכול להתחבר בבת אחת אל התורה
מכיון שהיא מעליו ורק ע"י המצוות שהם גשמיות מצד אחד ורוחניות מצד שני-
"נר", (וכפי שראינו בפרק הקודם) יכול האדם לאחר מכן להתחבר אל התורה שהיא מופשטת לגמרי-
"אור"
[2] מה שיוצר ניגוד בין האדם
למציאות, עליה עמד המהר"ל בפרק הקודם
[3] "כי מלאכיו יצווה לך לשמרך
בכל דרכיך", כל ענין המלאך הוא בשביל האדם. וכך שמעתי מהרב אליהו ברין
שליט"א
[4] משמעות המילה "מלאך"
בתורה היא "שליח", כמו "וישלח יעקב מלאכים"
[5] לפי שטבע החומר הוא לנוח ולא
לפעול (האדם צריך לפעול את פעולת המצוה)
[6] כיון שהאדם לא מרגיש שהוא באמת
עושה משהו. הוא אמנם מבין בשכל שהוא עושה משהו אך לא רואה את התועלת במציאות ולכן
זה עול; יותר קל לאדם לעשות מעשה חסד מאשר לקיים מצוה מופשטת. וכן משמע גם מהפרק
הבא- שם כותב המהר"ל "כי היה לפי דעת האנושי שלא יעשה המצוה ועם כל זה
הוא עושה המצוה"
[7] (או: מצד מה שהמצוה פועלת על
העולם)
[8] המהר"ל מביא ראיה ממה
שאומרים חז"ל "ושמרתם את המצות- אל תקרי המצות אלא המצוות" ששניהם
(גאולת מצרים והמצוות) הם אלוקיות ולכן הם מעל הזמן. וראה בדרך חיים א', י"ב
[9] ברכות ד':
תגובות
הוסף רשומת תגובה