ספר נתיבות עולם - סיכום נתיב התורה פרק י"ח
נכתב על ידי: בלוג המהר"ל
פרק י"ח
● עשיית מצוה במקרה ולא
בתמידיות אינה נחשבת ●
השמחה היא מצד השלימות ● העושר אינו השלמת האדם ● הקב"ה מתחבר רק אל דבר שלם ● שמחה של מצוה ● דבר רוחני הוא שלם ודבר
גשמי הוא מחולק ● הכל נמשך אחר ההשלמה ● אשתו ובניו של אדם הם השלמתו ● הארץ היא
עכורה וחשוכה והמים יותר זכים ● השליש הוא מיעוט נגד השניים ●
פרק זה
הוא המשך לפרק הקודם. לאחר שביאר לנו המהר"ל שמעלת האדם בקיום המצוות מתבטאת בזה
שהאדם מתאמץ לקיים את המצוה לעומת שאר הנבראים שמקיימים שליחותם ללא כל מאמץ, והמהר"ל
הסביר לנו שמצד זה יש לעשות את המצוה בזריזות- כעת המהר"ל מוסיף עוד דברים
ששייכים מצד זה לקיום המצוה.
האדם
צריך לעשות את המצוה גם אם יתבזה על ידי זה[1].
המהר"ל מביא סיוע מדברי הגמ' גבי רב שמואל בר יצחק שהיה נוטל ג' בדין של הדס
ומרקד לפני הכלה[2]. הגמ'
אומרת שבשעת פטירתו הפסיק עמוד אש בינו לבין שאר האנשים ומובאות שם שלוש שיטות מה
הסיבה: א'. שוטיתא (שוט של
הדס שהיה מרקד בו[3]). ב'. שיטתיה (השיטה
שלו, דרכו). ג'. שוטיתיה (השטות
שלו).
מסביר
המהר"ל שיש כאן שלושה צדדים של שלימות בעשיית המצוה: א'. עשיית המצוה
בשלימות. ב'. שעושה את המצוה
בתמידות, לא במקרה. ג'. שכופה את יצרו לעשות את המצוה למרות שמתבזה על ידה.
ענין
שני, צריך לעשות את המצוות בשמחה. כפי שלמדנו, המצוות הם השלמת האדם ולכן יש לעשות
את המצוות בשמחה- כי כאשר יש שלימות אז יש שמחה[4].
ולכן אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה, כיון שהשכינה שורה על האדם רק כאשר
הוא בשלימות. "ושבחתי אני את השמחה- שמחה של מצוה"[5].
האדם
צריך לבצע את המצוה בשלימות ולגמור אותה, משני צדדים: א'. כיון שהוא עוסק
בהשלמתו ואם מפסיק נקרא שפורש מן המצוה[6].
ב'. מכיון שהמצוה היא
אלוקית ראוי שתיעשה בשלימות ולא בצורה מקוטעת[7].
וכל זה אמור מצד עצמו- שיגמור את המצוה, אבל כאשר
יש אחרים שרוצים להשתתף במצוה אז לא אומרים לו לגמור, ולכן הכהנים בבית
המקדש חילקו ביניהם את העבודה.
"כל
העושה מצוה ולא גמרה... ר' שמואל בר נחמני אומר: אף קובר אשתו ובניו". מסביר
המהר"ל שכאשר האדם לא משלים את המצוה ומחסר את השלמתו, אז גם דברים אחרים שהם
השלמת האדם נעדרים ממנו- אשתו ובניו[8].
כמו
שהאדם צריך לעשות את המצוה בשלימות, כן הוא צריך לעשותה בהידור לפי שזה חלק
משלימות המצוה. לכן המצוה נקראת "נר"- כיון שהנר הוא מהודר ונאה וזה
מראה על כך שהוא רוחני- לפי שדבר רוחני הוא נאה ודבר גשמי הוא עכור[9].
ואומרים
חז"ל שההידור צריך להיות שליש. מסביר המהר"ל שזה מצד שני דברים: לפי
ש"השליש הוא מיעוט נגד שניים", ולפי שהנר מורכב משמן, פתילה ואור-
וההידור הוא רק כנגד האור (הצד הרוחני) שהוא שליש מהנר.
[1] כמובן שאין ענין בבזיון עצמו,
אלא שהמצוה היא אלוקית והיא מעל העולם ולכן יש לקיים את המצוה בכל מצב; בדומה למה
שראינו בפרק ג' לגבי לימוד התורה – "אל ימנע אדם
מבית המדרש אפילו בשעת מיתה", שכל דבר שהוא מעל הזמן לא צריך להיות לו עיכוב מצד הגשם
[2] גמ' כתובות י"ז.
[3] רש"י, שם
[4] המהר"ל כותב "כי השמחה
היא מצד השלימות". דהיינו, המצוה גורמת לשלימות ולאחר שיש לאדם שלימות- אז
הוא שמח (במילים אחרות: המצוות הם הסיבה לשלימות, והשמחה היא סימן לשלימות-
כלומר אם אדם מקבל השלמה הוא ממילא שמח); וראה נתיב השלום, פ"א
[5] שבת ל':
[6] וכפי שהמהר"ל כותב בהמשך
הפרק- "כי המצוה שהיא השלמה נמשך הכל אחר ההשלמה, ולכך נקראת המצוה על
שם מי שמשלים אותה לגמרי... כי מאחר שהתחיל לקנות מעלה היא המצוה שהיא מעלה
עליונה ופירש ממנה- נחשב שהוא יורד מן המעלה שהתחיל בה"
[7] מצד זה, עוה"ב נברא
ביו"ד כיון שאת היו"ד לא ניתן לחלק לאותיות יותר קטנות, והעוה"ז
נברא בה"א- לפי שהעולם הזה הוא מורכב ומחולק (פירוש המהר"ל על הפס'
"כי ביה ה' צור עולמים"; מובא גם בתחילת אור חדש עה"פ "ויהי בימי
אחשוורוש")
[8] להרחבה בדבר זה שהאשה והבנים הם
השלמת האדם- ראה דרך חיים, א', ד' בענין ביתו של האדם
[9] ראה נצח פרק ז'
תגובות
הוסף רשומת תגובה