ספר נתיבות עולם - סיכום נתיב העבודה פרק ח'

נכתב על ידי: בלוג המהר"ל

פרק ח'

● הרבה דברים נקראים אחד וכן השמש ● החלק הוא בעל תכלית ● האדם מקבל אריכות ימים מנצחיות ה' ● האדם תחת עול המצוות מצד השכל ● אין העדר מצד השכל ● המצוות שייכות לגוף ● על ידי יצי"מ הקב"ה מלך על האדם ● זכירה מביאה לידי עשיה ● היצר הרע הוא עבודה זרה ● תכלת דומה לכסא הכבוד ● היציאה מתחת רשות ה' היא מצד הגוף ●

כפי שכבר ציינו בפרק הקודם, עניינה של קריאת שמע היא לייחד את ה'- לבטא את האחדות השלימה והכוללת- כל שאיננה תלויה בנו אלא היא מצד עצמו של הקב"ה- "ה' אחד". אמרו חז"ל[1]: "כל המאריך באחד- מאריכין לו ימיו ושנותיו", ומסביר המהר"ל שסיבת האריכות היא מפני שאנו רוצים לבטא את היות האחדות הזאת אחדות גמורה ונצחית, שהיא מעל לאחדויות הנמוכות והמוגבלות יותר שנמצאות תחת הזמן והתכלית[2]. ולא יחטוף[3] בחי"ת כדי שלא יהיה חילוק באחדות ה', ויאריך בדל"ת כדי להראות שהקב"ה הוא אחד לגמרי[4].

ו"כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו", כי כאשר מתחבר אל האחדות הבלתי גבולית של הקב"ה מקבל מזה אריכות חיים כפי מה שבשר ודם יכול להשיג.

קריאת שמע כוללת שלוש פרשיות: שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. עניינה של קריאת שמע היא לקבל עליו עול מלכות שמים בשלימות, ולכן: בפרשת "שמע" מקבל על עצמו את היות הקב"ה למלך עליו, ובפרשת "והיה אם שמוע" מקבל על עצמו עול מצוות בשכל[5], ובפרשת "ויאמר" מקבל עליו עול מצוות בפועל ("ועשיתם"). ופרשת "והיה אם שמוע" קודמת ל"ויאמר" לפי שהיא נוהגת בין ביום ובין בלילה לעומת פרשת ציצית שנוהגת רק ביום, והיינו שקבלת המצוות מצד השכל שייכת גם בלילה לפי שאין העדר לשכל[6] ואין הסרה מצד השכל. ולכן נזכר בה ענין התפילין שהם כנגד הלב והשכל[7]; אבל פרשת ציצית שהיא כנגד המצוות הנעשות ע"י הגוף- שייכת דווקא ביום לפי שבו המציאות.

הגמ'[8] אומרת: "פרשת ציצית מפני מה קבעוה? אמר רבי יהודה בר חביבא: מפני שיש בה חמשה דברים: מצות ציצית, יציאת מצרים, עול מצות, ודעת מינים, הרהור עבירה, והרהור עבודה זרה".

המהר"ל מסביר שענין פרשת ציצית היא שהאדם מקבל על עצמו לעשות את המצוות בפועל, ו"זכירה מביאה לידי עשיה" ולכן נזכרים חמישה דברים אלו בקריאת שמע: מצות ציצית עניינה שהגוף תחת רשות ה'[9], וע"י יצי"מ הקב"ה למלך על האדם וע"י עול מצות מקבל עליו את גזירותיו; ומשום שהאדם בעל גוף- לכן כדי שלא יצא מרשות ה' מזכירים מינות, הרהור עבירה והרהור ע"ז. והרהור עבירה דומה להרהור ע"ז כי היצר הרע הוא עבודה זרה[10], ואלו שתי הסרות משני צדדים.

ופרשת ציצית מיוחדת במה שיש בה קבלת מלכות שמים ביותר, כי התכלת דומה לכסא הכבוד שזה מראה שה' מולך על האדם ומצד זה הוא מקיים את כל המצוות ולכן כתוב בה "ועשיתם את כל מצוותי".

---

[1] ברכות י"ג:

[2] דהיינו אחדות נצחית הכוללת הכל ואינה כלל תחת הזמן והגשם, ואף לא כמו השמש- שאמנם כוללת את כל העוה"ז הגשמי ו"כי יאמר על השמש שהיא אחת" אך היא מוגבלת ובלתי- נצחית

[3] (יקרא מהר)

[4] המהר"ל אומר: "ודוקא שמאריך בד' של אחד, כי האריכות הזה הוא מצד שהוא אחד ולכך דוקא כאשר גמר מילת אחד צריך להאריך"- כלומר שצריך שהאריכות שמבטאת את הנצחיות לא תהיה רק בחלק מהאחדות הזאת (למשל שיאריך בחי"ת) אלא בכל האחדות

[5] ולכך כתיב לשון "שמיעה"- דהיינו קבלה; האוזן מיוחדת לקבל

[6] ולכן התורה שייכת בייחוד ללילה, ראה נתיב התורה פ"ד

[7] (דהיינו כנגד הקבלה השכלית, לפי שהלב הוא הכנה לשכל)

[8] ברכות י"ב:

[9] (כתוצאה מיציאת מצרים כדברי המהר"ל בהמשך)

[10] "לא יהיה בך א-ל זר... איזהו א-ל זר שיש בגופו של אדם? הוי אומר זה יצר הרע" (שבת ק"ה:)