ספר נתיבות עולם - סיכום נתיב העבודה פרק י"ט

נכתב על ידי: בלוג המהר"ל

פרק י"ט

● כח המזיקין הוא השניות והפירוד ● המזיקין נמשכים אחר העוה"ז אך אינם עיקר הבריאה ● המזיקין הם מימין ומשמאל ● כאשר קורא ק"ש דבק באחדות וניצל מן השניות ● התורה מושלת על המזיקין ● ק"ש מצילה את האדם כל הלילה ● פסוק של ק"ש פוטר את האדם כל היום ופסוק של ק"ש פוטר את האדם כל הלילה ●

"אמר רבי יצחק: כל הקורא קריאת שמע על מטתו, כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו שנאמר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם... כל הקורא קריאת שמע על מטתו - מזיקין בדילין הימנו, שנאמר ובני רשף יגביהו עוף; ואין עוף אלא תורה"[1].

משני צדדים המזיקין מסתלקין מן האדם ע"י ק"ש שעל המיטה:

א'. המזיקים אינם עיקר הבריאה ולכן נבראו בין השמשות של ער"ש[2]. לכן כוחם הוא השניות ואין להם אחדות עם העולם[3], כמו שאמרו חז"ל[4] שאין לאכול ולשתות זוגות מפני המזיקין. וע"י שקורא ק"ש ואומר "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" הוא דבק באחדות ונצול מן השניות, וכאילו אוחז חרב עם שתי פיפיות ומכרית את המזיקים שהם מימין ומשמאל[5].

ב'. מצד התורה שהיא מושלת על המזיקין, ודווקא ע"י ק"ש, כי התורה מצילה את האדם מן המזיקין רק כאשר קורא בתורה ולא בשעה שישן, ואילו ק"ש מצילה את האדם כל הלילה[6]. וכמו שאמרו חז"ל שהקורא ק"ש שחרית וערבית קיים "והגית בו יומם ולילה". וזה מצד התורה.

---

[1] ברכות ה'.

[2] דהיינו שערב שבת בין השמשות מייצג את המעבר שבין העולם הגשמי לבין העולם הנבדל, והיינו שהמזיקין אינם שייכים לגמרי לעוה"ז אך גם אינם נבדלים ממנו

[3] כלומר מכיון שהמזיקין אינם שייכים לחלוטין לעוה"ז לכן אין להם את היכולת לדבוק באחדות ה' המתגלה ע"י אחדות העולם משא"כ שאר הברואים שמתוך העולם יכולים וצריכים להגיע למצב של "שמע ישראל... ה' אלוקינו ה' אחד". כוחם של המזיקין הוא הפירוד, ובדומה למה שאומר המהר"ל על הגיהנם שנברא ביום השני והוא ראוי לרשעים שענין שניהם (הגיהנם והרשעים) הוא הפירוד; ראה פ"ט

[4] פסחים ק"י.

[5] (בגלל שאין ביניהם אחדות לכן הם מימין ומשמאל בלי האמצע שמחבר ביניהם)

[6] אע"פ שהגמ' (סוטה כ"א.) אומרת שהתורה מגינה לעולם לעומת המצוה שאינה מגינה אלא לפי שעה, וכפי שראינו בפ"א מנתיב התורה, הגמ' שם ממשיכה ואומרת: "תורה- בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא, בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא. מצוה בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה- אגוני מגנא אצולי לא מצלא". כלומר שלמרות שהתורה מגינה לעולם, אך אינה מצילה את האדם אלא בשעה שעוסק בה