ספר נתיבות עולם - סיכום נתיב הצדקה פרק ג'

נכתב על ידי: בלוג המהר"ל

פרק ג'

● כוחות החיצונים לא שולטים במתן בסתר ● הגוף והנפש יש בהם חסרון ● כח הנפש הוא אש ● החימה היא כח עליון מה' ● האף הוא מצד הימין ● כח הצדקה הוא מצד הימין ● היסורים הם דרך העולם ● הפגעים הם במדת הדין שלא בדרך הנהגת העולם ● כוחו של משה איש האלוקים הוא מדת הדין ● צדקה מצילה ממות ● מתן בסתר מציל מדינה של גיהנם ● צדקה של סתר זה חיים של סתר ● כל עשירי הוא קודש ● המיתה היא מצד הטבע ● עניינה של התורה הוא החיים ● הצמר הוא דבר מת ● העושר הוא דבר מת ● ה' נותן לכל אחד פרנסתו הראויה לו ● המיתה נגזרה על אדם הראשון ● יש עניות בלא חטא ● הנותן צדקה עושה את רצון ה' ●

הגמרא[1] אומרת שגדול הנותן צדקה בסתר יותר ממשה רבנו, לפי שבמשה כתוב "כי יגורתי מפני האף והחמה, ואילו בצדקה בסתר כתוב "מתן בסתר יכפה אף ושחד בחיק חמה עזה"- ונחלקו ר' אלעזר ור' יצחק כיצד להבין את הפסוק, ולפי ר' אלעזר כופה גם אף וגם חמה ואילו לפי ר' יצחק אף כופה אבל חמה אינו כופה.

האדם מורכב מגוף ונפש[2] ויש בהם חיסרון ולכן יש להם מתנגדים האף (כנגד הגוף) והחמה (כנגד הנפש[3]), ולפיכך משה התירא מהם. אבל צדקה בסתר מצד מעלתה הרוחנית גוברת על הכוחות הללו[4].

ור' יצחק חולק ואומר שאף כופה וחמה אינו כופה, ומשמע שהכח של החמה חזק משל האף. החמה זהו כח עליון מה' ולכן יש בה יו"ד וה"א[5], ועוד שהאף הוא מצד הימין ששם כח הצדקה שולט שנאמר "צדק מלאה ימינך"[6] אבל החמה היא מצד השמאל; והיסורים שבאים על האדם הם מצד האף ואילו הפגעים שבאים במדת הדין שלא כמנהגו של עולם הם מצד החמה.

המהר"ל מביא את קושיית התוס' (שם) שמשמע מכאן שאף פחות חזק מחמה, ואילו בנדרים[7] משמע להיפך, שהרי משה נתרשל מלמול את אליעזר ובאו אף וחמה להרגו והרג לחמה. ומתרץ המהר"ל שאכן חמה יותר חזקה מאף, אלא שמשה הכריע את החמה שהיא מצד מדת הדין שזו גם מדתו של משה איש האלוקים[8], והכל לפי הענין.[9]

עוד כתוב שם שצדקה מצילה ממות, ומתן בסתר מציל מדינה של גיהנם. והענין הוא שמצות הצדקה היא השפעת חיים לאדם אחר ולפיכך במידה כנגד מידה גם הנותן מקבל חיים וניצול ממות[10]. אבל למתן בסתר יש יתרון שמציל גם מדינה של גיהנם (מיתה משונה) לפי שעל ידה יש לו דביקות במדרגה של סתר עליון[11] ולכן זה גובר על הכוחות החיצוניים[12].

וכן אומרת שם הגמ'[13] שעשרה דברים קשים נבראו בעולם, ומיתה קשה מכולם- וצדקה מצלת מן המיתה. מסביר המהר"ל שהעשירי הוא קודש לה'[14], ולפיכך הצדקה גוברת על כל הדברים הללו שהם גשמיים[15].

עוד מסופר שם על בנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה, ובאה לפניו אשה בשני בצורת וביקשה פרנסה ולא היה בקופה של צדקה כלום, עמד ונתן לה משלו והוסיפו לו כ"ב שנים נוספות. ומסביר המהר"ל שלפי שהוא קיים אשה ושבעת בניה ועשה מעשה שהוא כנגד הבריאה כולה- כנגד שבעת ימי בראשית, ולפיכך הוסיפו לו כ"ב שנים כנגד כ"ב אותיות התורה דהיינו שקיבל חיים נצחיים[16].

"אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמין יעשה מהן צדקה, וכ"ש כשהן מרובין... תנא דבי ר' ישמעאל: כל הגוזז מנכסיו ועושה מהן צדקה ניצל מדינה של גיהנם- משל לשתי רחילות שהיו עוברות במים, אחת גזוזה ואחת אינה גזוזה, גזוזה עברה, ושאינה גזוזה לא עברה"[17].

כפי שביאר המהר"ל בפרק הקודם, כאשר אדם משפיע לאחרים אז הקב"ה משפיע לו. ואם לא יתן מעשרו לאחרים- הרי שיאבד את עשרו. ואומר ר' ישמעאל  שזה דומה לצמר שהוא תוספת לבהמה והוא דבר מת ולכן הוא מטביע את הבהמה, וכך גם העושר שהוא תוספת לאדם והוא דבר מת[18]- ולכן יתן צדקה ולא ירד לגיהנם[19].

הקב"ה ברא כל אחד ואחד בפני עצמו, ולפיכך הוא נותן לכל אחד ואחד פרנסתו ובזה הבריאה היא ללא חיסרון. אלא, שהעני מקבל את פרנסתו ע"י מצות הצדקה[20].

הגמרא[21] מביאה דו שיח בין טורנוסרופוס הרשע לר' עקיבא ששאל אותו מדוע אם הקב"ה אוהב עניים אינו מפרנסן? וענה לו ר' עקיבא כדי שאנו נינצל מדינה של גיהנם. שאל אותו: הרי כעת עם ישראל אינו עושה רצונו של מקום וא"כ הקב"ה לא רוצה שנפרנס עניים- שהרי אנו קרויים עבדים והאדון אינו רוצה שניטיב לעבדו החוטא! אמר לו ר' עקיבא שגם בזמן שאין אנו עושים רצונו של מקום אנו קרויים בנים ומצווים במצות הצדקה.

מבאר המהר"ל שטעותו של טורנוסרופוס הרשע היתה שסבר שהעניות תלויה בחטא. והשיב לו ר' עקיבא שבני, חיי ומזוני תלויים במזל ולא בזכות- ויש עניות בלא חטא; וכן יש חולי בלא חטא. ולכן הנותן צדקה עושה רצונו של מקום.

---

[1] ב"ב ט':

[2] המהר"ל מדבר על הצד הגשמי המוגבל של האדם ולפיכך לא מזכיר כאן את השכל שהוא נבדל אע"פ שיש לו חיבור לחומר ולגוף האדם

[3] המהר"ל אומר שנקרא חמה על שם האש שהוא חם (בדומה לשמש שנקראת חָמה); וכן הדם הוא כנגד הנפש, כמו שכתוב "כי הדם הוא הנפש"; והיינו שהנפש אינה חומרית כמו הגוף והיא ממוצע בין השכל לבין הגוף- כלומר שהיא גם מקבלת וגם משפיעה, לא כמו הגוף שהוא רק מקבל

[4] שכידוע דבר שהוא נסתר ופנימי הוא עליון; ראה למשל נתיב העבודה פ"ג לגבי הזכר שהוא צפון, וכן שם פ"ה שהדביקות היא מצד הפנים. וכן אומר המהר"ל על ביהמ"ק שהוא נסתר וכן בהרבה מקומות

[5] ואמנם בפס' כתוב בכתיב חסר, אך אולי ניתן לתרץ שהרי חֵמה נכתב בצירה, ולפי המהר"ל בצירה יש יו"ד נסתרת (ראה בתחילת נר מצוה לגבי המילה היכל שע"פ חשבון זה של המהר"ל עולה לגימטריה 75)

[6] וראה בפרק הקודם שהנותן צדקה נקרא בלשון המהר"ל "מיימין". וכן אומר כאן המהר"ל שהצדקה בימינו של הקב"ה, וראה פט"ז בנתיב התורה לגבי "שני דברים בימינו של הקב"ה"

[7] ל"ב.

[8] (אלוקים זה מדת הדין)

[9] סיכום המחלוקת: לפי ת"ק מתן בסתר כופה גם אף וגם חמה, לפי שהם כנגד הגוף והנפש החמריים ומתן בסתר מתעלה על גבי ההגבלות הגשמיות. ולפי ר' יצחק- חמה אינו כופה כי זה כח עליון (אולי כנגד השכל) וכנגד מדת הדין האלוקית

[10] ראה פ"ד בנתיב גמ"ח

[11] המהר"ל אומר כאן דבר מדהים, ש"כל צדקה של סתר הוא חיים של סתר"- דהיינו שאותו אדם שנותן צדקה בסתר הוא חי חיים פנימיים, חיי נשמה והוא בורח מהכבוד של העוה"ז (שהרי היו מכבדים אותו אם היה נותן צדקה בגלוי)

[12] ועוד כפי שהמהר"ל כותב בהמשך- המיתה היא גשמית. וא"כ, בשביל להציל מהמיתה- מספיק דבר שאיננו גשמי (מצות הצדקה), אך ע"מ להציל מפגעים רעים שזו מיתה שאיננה גשמית צריך דבר שהוא עוד יותר לא גשמי, וזו המדרגה של 'סתר עליון' ששייכת למתן בסתר

[13] י'.

[14] ראה נתיב העבודה פי"ח

[15] לגבי המיתה- ראה למשל בתפארת ישראל פכ"ג, גבי "אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה"

[16] כלומר מהות התורה זה החיים וכפי שלמדנו בנתיב התורה פ"א; וראה נצח ישראל פ"ט לגבי אשרי שנכתב באלפ"א בית"א לרמוז על החיים הנצחיים- דהיינו התורה. ואדם שמציל נפש אחת מישראל הוא מביא חיים ומאפשר את המשך חיבור הבריאה לחיים הנצחיים- לשורשה העליון

[17] גיטין ז'.

[18] נלע"ד לומר ע"פ דברי המהר"ל שהכוונה היא שכל דבר שהוא מקבל ולא נותן הוא דבר מת, וככל שדבר יותר משפיע כך הוא יותר חי

[19] ראה בפרק הקודם גבי "מלח ממון חסד"

[20] כלומר באמת נותן הצדקה הוא שליח של הקב"ה, ולכן כל אדם מגיע לו לקבל סכום שונה מקופת הצדקה (כמו שמובא בגמ' שמביא המהר"ל- ברכות ס"ז:)

[21] ב"ב י'.