ספר נתיבות עולם - סיכום נתיב הצדקה פרק ה'

נכתב על ידי: בלוג המהר"ל

פרק ה'

● העני הוא לא עבדו של הנותן ● יותר ממה שבעה"ב עושה עם העני- העני עושה עם בעה"ב ● העני גורם שהנותן יקבל שפע מהקב"ה ● אין מי ששולטת בו מידת הדין כמו העני ● היסורים הם שינוי באדם ויציאה מסדר הבריאות ● העניות הוא היעדר גמור ● לשון 'יען' מורה על התשלומין הגמורים ● סדר הבריאה- מדוע הבהמה קדמה לאדם ● קודם יוצא לפועל הדבר שהוא פחות במעלה ● ע"י מצות הצדקה מתעלים ישראל ומתקרבת הגאולה ●

אמרו חז"ל[1]: "יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני- העני עושה עם בעל הבית". כפי שכבר הסביר המהר"ל לעיל, כאשר האדם משפיע לאחר ונותן לו צדקה הקב"ה משפיע לו בחזרה[2], ולכן בעצם העני כאן גורם שנותן הצדקה יקבל שפע מהקב"ה[3]. ואין לאדם לחשוב שכאשר נותן צדקה לעני- שהעני משתעבד לו. ובשביל פרוסה שבועז נתן לרות קיבל כמה ברכות[4].

אין אדם שמידת הדין שולטת בו כמו העני, מפני שאין מידה קשה יותר מהעניות. כל שאר היסורים הם שינוי באדם ומוציאים אותו קצת מסדר הבריאות[5], אבל היעדר ממון זהו שינוי והעדר גמור והוא כנגד כל היסורים. ולכן הנותן צדקה- יש לו תשלומין בודאי מצד מידת הדין[6], וח"ו גם להיפך.

וזה נרמז בשם "עני"- מלשון "יען" שהוא לשון תשלומין[7].

כשם שיש לעשות צדקה עם האדם, כך יש לאדם לרחם על בעלי החיים ולפרנסם.

הגמרא[8] אומרת: "אמר רב יהודה אמר רב: אסור לו לאדם שיטעום כלום עד שיתן מאכל לבהמתו, שנאמר: ונתתי עשב בשדך לבהמתך, והדר ואכלת ושבעת".

הבהמה קדמה לאדם במעשה בראשית ולכן גם השלמת הבהמה קודמת להשלמת האדם, וכשאין עושה כן הוא משנה סדרי בראשית[9].

והסיבה לכך היא שקודם יוצא הדבר שאין לו כל כך מעלה ורק לאחר מכן יוצא הדבר שיש לו יותר מעלה, כמו העשב שקדם לעצי הפרי, ולפיכך האדם שיש לו יתרון מעלה שכלית על הבהמה נברא אחריה. והאדם מתפרנס בפרנסה מיוחדת לעומת הבהמה- פרנסה אנושית[10].

והכוונה היא לאותם שנבראו ביום אחד ולא בכמה ימים, שהרי החמה והלבנה שמעלתם גדולה ממעלת הבהמה נבראו קודם.

מעלת הצדקה כל כך עליונה עד שאמרו חז"ל[11]: "אין ירושלים נפדה אלא בצדקה, שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה". ואמרו[12]: "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, שנאמר.. שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות".

בצדקה מתרוממת קרנם של ישראל[13]. ע"י מצות הצדקה ישראל מתעלים וכך מתקרבת הגאולה.

---

[1] ויק"ר ל"ד, ח'

[2] ראה בפ"א

[3] וודאי ללא ספק שצדקה שמקבלים מהקב"ה גדול הוא לאין ערוך מצדקה שבשר ודם נותן; המהר"ל ממשיל זאת למעין (וכן להשקאת שדה בהמשך) כדי להראות את ההבדל שבין מים זכים היוצאים מן המקור (הקב"ה) לבין מים עכורים שגם הם בסופו של דבר מהמקור, אך עברו דרך האדם

[4] (עיי"ש)

[5] (שינוי הסדר זה כל דבר שמוציא את האדם מהמקום שלו ומהקיום שלו)

[6] וכבר ראינו (פ"א) שמידת הצדקה היא הצדק הגמור, ולכן זה עצם המידה כנגד מידה ששייכת למידת הדין

[7] ויק"ר, שם

[8] גיטין ס"ב.

[9] העולם בנוי בהדרגה. ומי שמאכיל לעצמו לפני שמאכיל לבהמתו- יש לו בעצם חיסרון בהבנה של התפקידים השונים בעולם, ושל ההשלמה הראויה לכל בריאה ובריאה בפני עצמה

[10] ראה נתיב העבודה פי"ז

[11] שבת קל"ט.

[12] ב"ב י'.

[13] שם, עמוד ב'