ספר נתיבות עולם - סיכום נתיב האמת פרק ב'

נכתב על ידי: בלוג המהר"ל

פרק ב'

● כל הנמצאים תלויים בה' יתברך ואין שום מציאות זולתו ● העובד ע"ז נותן קיום לדבר שאינו קיים וכך גם המשקר ● המשקר יוצא מן הש"י ודבק בע"ז ● כמו שהגנב נתפש בגנבתו- כך המשקר נתפש בשקרו ● בן הזוג של השקר הוא הפחתא (כח החסרון) ● זכר ונקבה ביחד יש להם קיום ● אי אפשר לפועל להיות בלא מקבל ולמקבל בלא פועל ● כל דבר שיש לו שיווי יש לו קיום ● תיבת נח נעשתה לקיום ● הקיום של השקר הוא מצד הפחתא שמחזיר את העולם אל הסדר הראוי ●

הגמרא בסנהדרין[1] אומרת: "אמר רבי אלעזר: כל המחליף בדיבורו - כאילו עובד עבודה זרה". מסביר המהר"ל, כפי שבארנו בפרק הקודם האמת שהוא חותמו של הקב"ה מורה על אחדות ה' ולכן מי שיוצא מן האמת ודבק בשקר הוא כמו עובד ע"ז.

ועוד, שהאדם שדובר שקר הופך דבר לא מקויים כאילו הוא מקויים[2], וכן העובד עבודה זרה הופך דבר שהוא הבל לבעל מציאות- לא-להים, והרי כל הנמצאים תלויים בה' ואין להם כח מצד עצמם אלא מצד שהם תלויים בו.

אם כן המשקר הוא דבק בע"ז.

ובגמ' בברכות[3] מובא שמשה אמר כחצות ולא בחצות שמא יטעו אצטגניני פרעה, ומכאן אומרת הגמ' 'למד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז[4]'.

ואף שבסוף ממילא יתגלה שהמכה היתה בחצות ומשה לא שיקר, אבל דקדק ביותר שמא יאמרו שטעה בכחצי שעה. ולכן למד לשונך לומר איני יודע, שמא תתבדה ותאחז- כלומר כמו הגנב שנתפש בגנבתו כך המשקר נתפש במילתו.

במדרש[5] מסופר שנכנסו אל התיבה של נח זוגות זוגות. בא השקר בלי זוג ונח לא נתן לו להיכנס. חיפש אחר זוג, ומצא את הפחתא (כח החסרון) וביקש שייכנס עמו. שאל הפחתא את השקר: ומה תתן לי? אמר לו השקר כל מה שאני מכניס אני מביא לך. נכנסו שניהם לתיבה והשקר תבע את הפחתא להביא לו את מה שהם סיכמו. התרעם פחתא- והרי סיכמנו שאתה מביא לי! ולא היה לו פתחון פה, הרה עמל וילד שקר, שיקרא מוליד שיקרא.

בא לבאר במדרש שבן הזוג של השקר הוא כח החסרון. והנה נח לא היה רוצה לקבל אל התיבה דבר שאין לו זוג, שהרי התיבה עשויה לקיום ודבר שאין לו זוג אין לו קיום. והזכר והנקבה ביחד יש להם קיום מצד שזה פועל וזה מקבל, ואי אפשר לזה בלא זה. ולכן כאשר בא השקר ואמר שיש לו זיווג הסכים נח להכניס אותו אל התיבה, כי עכשיו יש לו קיום ויכול להתקיים בעולם.

כי כאשר האדם מחזיק ממון בשקר, ושלא ביושר, מגיע הפחתא ונוטל ממנו מה שאסף ויחזור אל הסדר הראוי[6]. ועתה יש לשקר זמן מה שהוא בעולם[7].

---

[1] צ"ב.

[2] כי הדיבור מוציא דבר מהכח אל הפועל ומהווה אותו (נותן לו קיום)

[3] ד'.

[4] פירוש רש"י: 'תהא נאחז ונכשל בדבריך'

[5] ילקו"ש, פרשת נח, רמז נ"ו ד"ה 'כי לימים'

[6] יש כאן שיווי שהעולם בעצם חוזר לסדרו, ולכן הוא יכול להתקיים ולהכיל גם את השקר

[7] כלומר המהר"ל מדגיש לנו שגם הקיום של השקר הינו זמני ביותר, וכפי שאמר בפ"א על הפסוק "ועד ארגיעה לשון שקר". אך מ"מ מה שנותן לו את הקיום הזמני הזה זה הפחתא, שמחזיר את העולם אל היושר