ספר נתיבות עולם - סיכום נתיב האמת פרק ג'

נכתב על ידי: בלוג המהר"ל

פרק ג'

● עולם הנבראים מחולק לשלושה עולמות (חלקים) ● עולם הגלגלים הנבראים בו הם גשמיים שלמים ● האדם כלול מכל העולמות ● אדם הוא עולם קטן ● העולם העליון משפיע חסד והאמצעי צדקה ● התחתונים מקבלים אך לא משפיעים ● החסד והצדקה נמצאים אצל האדם בטבע ● כל האדם כוזב ● התורה הוא השכל האמיתי והאמת הזאת לא נמצאת אף במלאכים ● מצד התורה שהיא האמת האדם נברא ● האדם שיש בו התורה נחשב בשמיים ● מאן מלאכי רבנן ● מצד התורה יש אמת ושלום בארץ ● ענין האדם שמעשיו אינם בדין ● השכלי אין נמצא בו השקר ● השלום תלוי בשלימות ● האמת יש לה נפילה בעוה"ז ● עץ עושה פרי ● השלכה לארץ הוא ביטול הדבר ● האמת בטלה בעולם לפי שעה ולעתיד תחזור למקומה ● הארץ יוצאת מהכח אל הפועל תמיד ● הדבר שהוא חמרי הוא בכח והשכלי בפועל ● הארץ היא אמצעית ואינה נוטה מן היושר ● ה' תמיד פועל צדק אך לא תמיד הבריות ראויים לקבל ● סגולת האמת שהוא באמצע ● מצד שהעולם הוא אחד הכל הוא באמת וביושר ● האדם ראוי שיצא ממנו האמת הגמור כי הוא מוכן אל השכל האמיתי- התורה ●

מובא במדרש[1]: "א"ר סימון בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראת את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, וחבורות חבורות, מהם אומרים אל יברא, ומהם אומרים יברא... חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, ואמת אומר אל יברא שכולו שקרים, צדק אומר יברא שהוא עושה צדקות, שלום אומר אל יברא דכוליה קטטה, מה עשה הקדוש ברוך הוא נטל אמת והשליכו לארץ הדא הוא דכתיב ותשלך אמת ארצה, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייה שלך, תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב אמת מארץ תצמח".

והשאלה היא, מדוע ה' משליך את האמת לארץ- או שלא יתייעץ או שיתייעץ עם האמת ויקבל את דבריה!

מסביר המהר"ל כי הנבראים מחולקים לג' עולמות[2]: עולם העליון שנקרא גם עולם השכליים ועניינו המיוחד הוא מידת האמת כי הנבראים השכליים משיגים את האמת; עולם האמצעי שהוא עולם הגלגלים, ומידתו המיוחדת היא מידת השלום כמו שנאמר 'עושה שלום במרומיו' ולכן הנבראים בו הם גשמיים שלמים. ועולם התחתון[3].

והאדם כלול מכל העולמות, כלומר שהוא מושפע משלושתם. בתחילה העולם העליון משפיע את האמת לעולם האמצעי, ואח"כ עולם האמצעי משפיע את השלום ואת האמת לעולם התחתון. כפי שלמדנו בנתיב גמילות חסדים[4] החסד הוא בין לעניים ובין לעשירים ומכיוון שעולם האמצעי הוא אמנם מקבל (מעולם העליון) אך הוא גם משפיע (לעולם התחתון)- לכן ההשפעה של העולם העליון היא בבחינת חסד[5] ואילו ההשפעה של עולם האמצעי היא בבחינת צדקה כי העולם התחתון הוא רק מקבל ואינו משפיע[6] כמו עני שרק מקבל.

אם כן, מצד כל עולם יש בחינה שראוי שהאדם ייברא בגללה ויש בחינה שלא היה ראוי. כי מצד החסד של העולם העליון- היה ראוי שייברא, כי מידת החסד טבועה באדם בטבע, אך מצד האמת- האדם מלא שקרים וכמו שכתוב 'כל האדם כוזב'. וכן מצד הצדקה של העולם האמצעי- היה ראוי שייברא שגם זה נמצא בטבע האדם[7].

לכן אמרו המלאכים לקב"ה 'נעשה אדם', שהוא לשון הסתפקות והתייעצות. דהיינו שיש בחינה לכאן ולכאן[8]

מה עשה הקב"ה? "ותשלך אמת ארצה". אמת הכוונה לתורה שהיא האמת יותר מכל חכמה, ואז אע"פ שאין בעולם אמת, יש צד בחינה של אמת שקיים בעולם גדול מאוד שלא נמצא אפילו במלאכים. ועוד שמצד התורה יש לאדם קיום[9].

אמרו המלאכים מדוע אתה מבזה תכסיס שלך? הרי התורה שייכת לעליונים! ענה להם הקב"ה "אמת מארץ תצמח", התורה באמת נשארת בעליונים והאדם הנושא אותה נחשב שהוא בעליונים וכמו שאמרו חז"ל "מאן מלאכי- רבנן" שנחשבים כמלאכים[10].

ומצד שהתורה מופיע בארץ אז יש שלום, וכמו שכתוב "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" וכן אמרו "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם".

ויש להבין הענין, הרי הפסוק "ותשלך אמת ארצה" נאמר על גלות ישראל, ואם כן איך זה מתקשר למה שביארנו על התורה?

הנה נתבאר שאין השכל אצל האדם בשלימות, וכן גם שלא מצד השכלי אינו בשלימות.

כי מצד הדין שהיא מידתו של האדם- אף שמידת העולם הזה הוא הדין[11] אין הדין נמצא בו לגמרי כי המשפט לאלוקים[12], ומצד האמת- הרי אינו שכלי שהרי השכל עניינו האמת שיודע בשכלו שדבר זה הוא כך וכך[13].

וכן השלום היה אומר שלא יברא כי השלום תלוי בשלימות והרי האדם חסר ובמחלוקת, כפי שאמרו חכמים "אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו".

לפיכך השליך הקב"ה את האמת ארצה, כי האמת יש לה נפילה בעוה"ז ואינה מופיעה בשלימות. כמו שה' צוה על הארץ להוציא עץ פרי עושה פרי, והיא רק הוציאה עץ עושה פרי ומצד הבריאה אין האמת נמצאת בפועל. וגם טענת השלום היא שמצד האמת אין האדם ראוי להיברא[14]. אז באו המלאכים ואמרו שאין בעולם הזה ביטול מוחלט לאמת כי זה רק לפי שעה, ו"אמת מארץ תצמח".

כוחה של האדמה הוא כח ההוצאה אל הפועל, בדומה לאדם שנקרא על שם האדמה שמוציא עצמו מהכח אל הפועל. ומפני שהאמת זה דבר שכלי לכן הוא לא נמצא בפועל, אך הארץ מוציאה אותו לאט לאט אל הפועל, וזו סגולת הארץ שהיא אמצעית ויש לה שיווי בדומה לאמת שעניינו שאין האדם סר ימין ושמאל[15]. ולכן אין כאן ביטול מוחלט ולעתיד לבוא האמת תופיע[16].

בירושלמי[17] מובאת מחלוקת מדוע נתקללה הארץ. ר' יודן בר שלום אמר מפני שעברה על גזרותיו של ה' שכתוב "עץ פרי עושה פרי" כלומר נצטוותה רק על עצי פרי והיא הוסיפה והוציאה גם אילני סרק- "עץ עושה פרי",  ור' פנחס אמר שמחה בציוויה והוסיפה אילני סרק.

מסביר המהר"ל שיש בארץ שתי בחינות[18]: יש בחינה אחת שהארץ היא מן התחתונים ואינה מקבלת את הגזירה וכדברי ר' יודן, אך יש גם צד שהיא נמשכת אחרי גזירות עליון וכדברי ר' פנחס משום שהיא באמצע ומתייחסת אל האמת[19].

ובמילה אמ"ת הכל נסמך אל האות מ"מ שהיא האמצעית, ומצד כלל העולם שהוא אחד הכל באמת וביושר[20].

אז מצד שהארץ היא בתחתונים- אין האמת אצלה בפועל הגמור, ואינה בארץ כמו שהיא בעליונים אך מצד שהיא באמצע אין ביטול מוחלט לאמת וכנגד "ותשלך אמת ארצה"- "אמת מארץ תצמח". והנה האדם אע"פ שהוא גשמי הוא ראוי שיצא ממנו האמת הגמור, והוא מוכן אל השכל האמיתי הוא התורה.

---

[1] בראשית רבה, ח' ה'

[2] ראה בפרקים א' ו-י' מנתיב התורה, וכן בפרקים י"א ו- י"ג מנתיב העבודה. המקור לדברי המהר"ל כאן נמצא בדרך חיים פ"א, י"ח ששם כותב המהר"ל על עולם הגלגלים שמפני שהם בשלום וכל אחד משלים חסרונו של חברו לפיכך הם שלמים בעצמם

[3] שמידתו מידת הדין ועניינו יבואר בהמשך

[4] פ"ב

[5] שהרי זו השפעה לשם ההשפעה, בדומה להשפעה של ה' על העולם שהטוב רוצה להיטיב

[6] לכן נקרא 'העולם התחתון' כי דבר שהוא רק מקבל הוא גשמי, והדבר שהוא רוחני הוא משפיע

[7] המהר"ל ירחיב יותר בהמשך, אך נצטט רק מהמשך דבריו: 'כי כל מידה שאינה בדין הוא מדת האדם והצדקה גם כן אינה בדין הוא מדת האדם שהוא עושה לפנים משורת הדין'

[8] כמו 'נעשה אדם?', אין כאן החלטה ודאית 'נעשה אדם!' לפי שיש בחינות לכאן ולכאן

[9] זה מתקשר לדברי המהר"ל בפ"א שהאמת נותנת קיום אל הנבראים והיא חותמו של הקב"ה. 'איסתכל באורייתא וברא עלמא', ע"י התורה שהיא מידת האמת ('תתן אמת ליעקב') ברא ה' את העולם

[10] מעניין שהגירסא המקובלת שמופיעה בגמרא היא כזו: "מנא לך דרבנן איקרו מלכים, אמרו להו דכתיב בי מלכים ימלוכו" (גיטין ס"ב.) ונראה שלמהר"ל היתה גירסא אחרת שגורסת מלאכים

[11] ראה בדרך חיים פ"א, י"ח

[12] המהר"ל בפ"א מנתיב הדין אומר שאין הדין לגמרי עם האדם, כי המשפט לאלוקים הוא- "כי אין הדין עם האדם והדין שייך אל האלוקים בפרט... שאין השכל נמצא איתו בפועל לגמרי ואין איתו המשפט"

[13] השכל הוא נאמן למציאות ומתאר אותה בדיוק כפי שהוא מבין אותה. לכן מידת האמת היא מדה שכלית

[14] (מצד האמת המוחלטת העולם לא היה ראוי ליבראות- לא מצד האמת ולא מצד השלום)

[15] כלומר, אמת זו מוחלטות. ומכיון שהארץ מוציאה את עצמה אל הפועל כל הזמן- סימן הוא שאינה בשלימות עדיין ואין בה האמת. הדבר המוחלט, הפועל, השכלי- לא נמצא בה. אבל זהו סופה שתוציא את האמת והיא אכן מוציאה אותו לאט לאט

[16] אם כן, המהר"ל ענה על השאלה. כי ענין הגלות הוא להכשיר אותנו, את בני האדם, ואת הארץ, להופיע בשלימות- לצאת מהכח אל הפועל. "כִּי הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה" (ישעיהו ס"ה, י"ז), יהיה עולם חדש, מתוקן, שיצא אל הפועל בזמן הגאולה. זמן שטעם העץ יהיה כטעם הפרי, הבריאה כולה תתחדש

[17] כלאים, פ"א ה"ז

[18] כדרכו בקודש, המהר"ל מעדיף ליישב מחלוקות כך שיש הסכמה ביניהם אך כל אחד האיר צד שונה

[19] (ומתוך כך אל העולם העליון, עולם האמת)

[20] נקודת האחדות בעולם מבטאת את האמת והיושר, וכמו שכתב המהר"ל בפ"א גבי חותמו של הקב"ה אמת והרי הכל נסמך על האמצע שהוא האמת