ספר נתיבות עולם - סיכום נתיב הענוה פרק ה'

נכתב על ידי: בלוג המהר"ל

פרק ה'

● העשיר אוהב את העושר יותר מאחרים ● העושר מביא לגסות רוח ● עני מלשון הכנעה ● הגאוה היא תמידית ● שלושה סוגי הפסד שגורם לחברו ● גס הרוח הולך להיעדר וכן עושרו יורד לטמיון ● המופלג ברע מכל אלה הוא פרנס המתגאה על הציבור ● בדור הזה היה ראוי לכפול על ענייני השררה והגאוה אפילו אלף פעמים ● השררה שה' נותן לאדם היא לו לעבדות ● כל כוכב מושל על דבר אחר ● תכלית מלכותו של המלך היא לצורך העם ● כל מה שתכליתו היא למען דבר- הוא משועבד אליו ● רק המצורע נקרא חופשי בעבור שלא מחובר אל הכלל ● הלב מלך על כל האיברים במה שנותן להם החיות ● כל האיברים משועבדים זל"ז ● כל אחד ואחד מהעם משועבד לסייע את חברו, והמלך משועבד אל הכל ●

אומרת הגמ'[1]: "אמר רב: בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים יוצאין לטמיון: על כובשי שכר שכיר, ועל עושקי שכר שכיר, ועל שפורקין עול מעל צואריהן ונותנין על חבריהן, ועל גסות הרוח, וגסות הרוח כנגד כולן".

הברייתא מבארת מה נמשך לאדם ממידת הגאוה[2], ויש כאן ארבעה דברים:

על כובשי שכר שכיר ועושקי שכר שכיר- כיון שהעשירים אוהבים את העושר יותר מאחרים, אז למרות שהפועל טרח בו- כיון שלא הוציא על זה ממון קשה לעשיר להוציא על זה ממון.

על שפורקין עול מעל צואריהן ונותנין על חבריהן- בגלל חמדת הממון שלהם.

וגסות רוח כנגד כולן- העושר מביא לגסות רוח, ולעומת זאת העוני מביא לענוה כמו ששמו של העני הוא מלשון נכנע כמו "לענות מפני"[3]. והענין שזהו כנגד כולם, הוא מפני שאהבת הממון של העשירים אין זה דבר תמידי בעצמו, אך הגאוה היא תמידית ולכך שקולה נגד כל החטאים שבממון[4]. וכן אמרו "סימן לגסות רוח- עניות"[5], אע"פ שהגמ' מסבירה שם שהכוונה לעניות בתורה מ"מ משמע שגם עניות כפשוטו[6].

והנה שלושת החטאים שבממון (שכנגד גסות הרוח) הם כנגד ג' מיני הפסד בממון חברו: א'. שלוקח ממון מחברו- "עושקי שכר שכיר". ב'. לא נותן לחברו מה שמגיע לו- "כובשי שכר שכיר". ג'. ממוצע בין שניהם- שפורק עול ממנו וגורם לחבר לתת במקומו- זה לא עושק לגמרי ולא כובש לגמרי. וגסות רוח כנגד כולם, כי כמו שהגס רוח הולך בעצמו להעדר והפסד[7] כך גם ממונו יורד לטמיון.

הדבר שהוא מופלג ברע יותר מכל הדברים לעיל זה פרנס המתגאה על הציבור.

ואומרת הגמ'[8]: "תנו רבנן: שלשה הקדוש ברוך הוא בוכה עליהן בכל יום: על שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק, ועל שאי אפשר לעסוק בתורה ועוסק, ועל פרנס המתגאה על הצבור".

(המהר"ל לא מבאר כאן את כל הברייתא כיון שכבר ביארה בנתיב התורה[9]).

אל יחשוב האדם כאשר ה' נותן לו גדולה- שהוא צריך להתגאות על כך. וכך אמרו חז"ל[10]: "תנו רבנן: אשר נשיא יחטא - פרט לחולה. משום דהוה ליה חולה אידחי ליה מנשיאותיה? אמר רב אבדימי בר חמא: פרט לנשיא שנצטרע, שנאמר: וינגע ה' את המלך ויהי מצורע עד יום מותו וישב בבית החפשית ויותם בן המלך על הבית... אמר להם: כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם, שנאמר: וידברו אליו לאמר אם היום תהיה עבד לעם הזה".

מבאר המהר"ל שאף אם ה' נותן לאדם שררה לא יתגאה בזה כי אין זה אלא עבדות אליו. והנה המלך והנשיא כל תכלית מלכותם היא לצורך העם, ומכיון שכן הרי הם טפלים אל העם, ולכן זה לא נקרא מלכות כיון שאינה לצורך עצמה[11]. ולכן זוהי שררה שהיא עבדות- כמו שהעבד טפל אל המלך. והראיה שמביאה הגמ'- "וישב בבית החופשית.. מכלל דעד השתא לא חופשי היה"- כי רק המצורע בלבד נקרא חופשי כיון שהוא מנותק מהכלל, אבל אדם שנמצא בתוך הכלל הוא משועבד אל הכלל ואינו חופשי. כמו הלב שהוא מלך על כל האיברים ונותן להם את החיות שלהם, וכל האיברים משועבדים ג"כ זה לזה ומסייעים זה לזה[12]- כך העם משועבד זל"ז לסייע האחד את חברו כך שכל אחד הוא עבד אל חברו והמלך משועבד אל הכל.

---

[1] סוכה כ"ט:

[2] כלומר התוצאות של הגאוה

[3] עיין בתרגום אונקלוס על הפסוק (שמות י', ג') "ויבא משה ואהרן אל פרעה ויאמרו אליו כה אמר ה' א-לקי העברים עד מתי מאנת לענת מפני שלח עמי ויעבדני" שאומר כך: "עד אמתי מסריב את לאתכנעא מן קדמי" שמשמע א"כ שהשורש של 'עני', 'עינוי', 'ענוה' ו'הכנעה' הוא אותו שורש. ועיין בתחילת שער הענוה בספר ראשית חכמה לר' אליהו די ווידא"ש

[4] כלומר הגאוה זה משהו בעצמו של האדם, שאהבת הממון היא רק ביטוי שלו. לעומת העשיר שאוהב את הממון לא מצד עצמו אלא מצד הממון שחיצוני לו. ראה בנתיב הצדקה פ"ג שהממון הוא חיצוני לאדם אך מתחבר עמו (לעומת הגאוה שהיא בנפש ועצמית לו)

[5] קידושין מ"ט:

[6] משמע מהגמ' שם שאמנם הסימן המובהק לגסות הרוח היא עניות דתורה, אבל הגמ' לא מבטלת את הקשר בין עניות פיזית לגסות רוח, אלא שהוצרכה לכתוב עניות דתורה בהקשר הזה של עילם

[7] כפי שהסביר המהר"ל בסוף פרק ג'

[8] חגיגה ה':

[9] פרק ד'

[10] הוריות י'.

[11] זו לא מלכות עצמית, אלא מלכות שמשועבדת- א"כ המלכות כאן היא תפקיד, אך לא גדולה/ עליונות

[12] (יש ביניהם יחסי גומלין)