רבנו המהר"ל מפראג

נכתב על ידי: בלוג המהר"ל פרק א' ● העבודה אינה לתועלת השי"ת אלא לתועלת האדם ● אין השי"ת רוצה בתועלת הרשע ● הקרבת הממון נחשב לאדם כאילו הקריב עצמו ● ענין הקרבן ● ענין שם המיוחד ● הלחם הוא השלמת האדם ● מהות עם ישראל – עם אחד ● המספר שבע ● המלאכים יש בהם הריבוי ● הרשע יוצא מן היושר ● אין אחדות ברשעים ● ישראל נקראים "ישורון" ● ענין התפילה ● אין לשום דבר קיום מצד עצמו- רק מצד ה' ● ע"י העבודה יש לאדם קיום מצד נפשו ● "זבח רשעים תועבה ותפילת ישרים רצונו". מכך שכתוב "זבח רשעים תועבה" משמע שיש חילוק בין הקרבן של הצדיקים לבין הקרבן של הרשעים, ומכאן יוצא שהקב"ה לא צריך את העבודה הזאת [1] וכל עניין העבודה הוא לתועלת האדם בלבד; אלא, שהקב"ה לא רוצה שהרשע יקבל מהעבודה תועלת [2] . "ותפילת ישרים רצונו"- התפילה בדומה לקרבן גם היא עבודת ה' ורצונו. כעת מסביר המהר"ל את עניינה של עבודת הקרבנות. הסיבה שהקרבת הקרבן נחשבת לעבודת ה' מכיון שענין העבד הוא, שבזה שעושה מה שמורה לו האדון לעשות- הוא...

נכתב על ידי: בלוג המהר"ל פרק י"ח ● עשיית מצוה במקרה ולא בתמידיות אינה נחשבת ● השמחה היא מצד השלימות ● העושר אינו השלמת האדם ● הקב"ה מתחבר רק אל דבר שלם ● שמחה של מצוה ● דבר רוחני הוא שלם ודבר גשמי הוא מחולק ● הכל נמשך אחר ההשלמה ● אשתו ובניו של אדם הם השלמתו ● הארץ היא עכורה וחשוכה והמים יותר זכים ● השליש הוא מיעוט נגד השניים ● פרק זה הוא המשך לפרק הקודם. לאחר שביאר לנו המהר"ל שמעלת האדם בקיום המצוות מתבטאת בזה שהאדם מתאמץ לקיים את המצוה לעומת שאר הנבראים שמקיימים שליחותם ללא כל מאמץ, והמהר"ל הסביר לנו שמצד זה יש לעשות את המצוה בזריזות- כעת המהר"ל מוסיף עוד דברים ששייכים מצד זה לקיום המצוה. האדם צריך לעשות את המצוה גם אם יתבזה על ידי זה [1] . המהר"ל מביא סיוע מדברי הגמ' גבי רב שמואל בר יצחק שהיה נוטל ג' בדין של הדס ומרקד לפני הכלה [2] . הגמ' אומרת שבשעת פטירתו הפסיק עמוד אש בינו לבין שאר האנשים ומובאות שם שלוש שיטות מה הסיבה: א'. שוטיתא (שוט של הדס שהיה מרקד בו [3] ). ב'. שיטתיה (השיטה שלו, דרכו). ג...

נכתב על ידי: בלוג המהר"ל פרק י"ז ● אם אין מצוות אין תורה ● התורה שייכת אל האדם רק ע"י המצוות ● המצוות נותנים מעלה לאדם על הנבראים ● ביאור ענין המלאך ● תלמידי חכמים נקראים מלאכים ● "ברכו ה' מלאכיו" ● מעשה המצוות קשה על האדם ● השירה היא שבח אל השי"ת ● לשון "דבר" שייך על דבר שהוא קשה ● "שכר מצוה – מצוה" ● דבר גשמי הוא תחת הזמן ● ארבעה דורות מתחברים ביחד ● כל דבר רץ אל דבר שמשלים אותו ● ריצה אל ההשלמה נחשבת מנוחה ● השלימות של האדם תלויה בקיום המצוות, מצד האדם עצמו ומצד היחס בינו לבין שאר הנבראים. מצד האדם עצמו- שהרי השלימות של האדם היא ע"י התורה, ואם אין מצוות אז גם אין תורה. והסיבה היא, מכיון שהתורה היא נבדלת מהאדם שהוא גשמי ולכן רק ע"י המצוות שיש להם שייכות אל האדם- האדם יכול להתחבר אל התורה [1] . ומצד היחס בינו לבין שאר הנבראים- מכיון שמעלת האדם עליונה על מעלת שאר הנבראים ויש בו גם כן צד שכלי מלבד הצד הגשמי המשותף לכל הנבראים [2] - לכן הוא צריך להתאמץ על מנת לעשות את רצון ה' ומצד זה הוא יותר...

נכתב על ידי: בלוג המהר"ל פרק ט"ז ● רק הקב"ה שומר את נפשו של האדם ● לא היה ראוי מצד הטבע שתהיה לאדם נשמה מן העליונים ● חתן דומה למלך כיון שאז התחלת התחברות איש ואשה ● יד ימין ויד שמאל ● תורה וצדקה בימינו של הקב"ה ● ק"ש כנגד רמ"ח איברי האדם ● ע"י קיום מצות עשה האדם הוא עבד אל השי"ת ● הנר והנשמה מורכבים מאור אלוקי וגוף גשמי ● קיום גזירות השי"ת מבטלת גזירות רעות ● שלוחי מצוה אינם ניזוקין ● הדיבוק בהקב"ה הוא ע"י מה שהאדם מתנועע אליו ● "ויורני ויאמר לי יתמוך דברי לבך שמור מצוותי וחיה". בפרקים הקודמים, החל מפרק א', הסביר לנו המהר"ל את החצי הראשון של הפסוק "ויורני ויאמר לי יתמוך דברי לבך "- עניינה של התורה, מעלתה, מתן שכרה וכל פרטיה. כעת המהר"ל עובר לדבר על המצוות- " שמור מצוותי וחיה ". המדרש [1] מביא משל לשני אנשים- האחד גר בגליל והכרם שלו ביהודה והשני גר ביהודה וכרמו בגליל. כאשר נפגשו אמר האחד לשני שבמקום שכל אחד ילך למקומו של השני לעדור את כרמו, אפשר פשוט שכל אחד ...

נכתב על ידי: בלוג המהר"ל פרק ט"ו ● התורה היא כמו מים והאדם הוא כמו דג ● התורה היא אש והאש הוא מדת הדין ● הגיהנם אינו בכלל המציאות ● החורבן מתגבר בלילה ● כל דברי תורה יש להם טעם טוב ● האדם נקרא על שם האדמה ● מי שהוא בלי תורה אינו בגדר אדם ● מי שראויים לו החיים רק מצד הכח ולא מצד הפועל זו פחיתות גדולה ● ע"ה גרוע מן הבהמה ● ע"ה אינו דבוק בחיים ולכן נחשד על שפ"ד ● החומר הוא אחד לארבע יסודות ● אין שיתוף כלל לחומר ולשכל ● הארי יש לו כח גופני גדול מאוד ● הידיעה הוא חיבור היודע בידוע ● האמת שייכת אל השכל ולא אל החומר ● ביאור ענין העדות ● ההנהגה ראויה למי שמשפיע לאחרים ולא למי שמקבל ● רמ"ח אברי האדם הם צלמו ● האדם הוא מלך בתחתונים וה' מלך עליו ● הכישוף הוא לנשים ● לימוד תורה זה לעמוד על בירור הטעמים ● אין לחכם רק מה שהשכל שלו נותן ומבין מתוך התלמוד ● בפרק זה המהר"ל מבאר את החיסרון של עם הארץ. החיות של האדם נובעת מהתורה ולפיכך התורה נמשלה למים ובני האדם לדגים; לכן, עם הארץ שהוא לא מחובר לתורה [1] - נחשב כאדם "מת". ...